זה הרי לא משנה מה אכתוב, מה אצור, מה אצייר ואשיר ואפסל!
תמיד בסופו של יום, כמו כל אומן בנפש ובנשמה,אסתכל על יצירתי
ואתפעל שעות ממה הצלחתי ליצור במו ידיי ודימיוני.
ובסוף אגיד לעצמי: "מה זה הדבר הזה? אני ציירת גרועה וכותבת
נורא. אני סתם מדמיינת שאני טובה בזה! ההיסטריה מתחילה, ריגשי
הנחיתות מתחילים לחלחל בתוכי ואני פשוט במילה אחת ופשוטה:
מתבאסת."
אין זאת בושה להעמיד את עצמך בפני ביקורת בונה כלפי עצמך זה
אפילו קורה לאנשים חסרי יצירתיות. אבל מה שמיוחד בנו, היוצרים,
שהביקורת כלפי עצמינו לפעמים קשה ומטרידה, אבל בגלל זה אנחנו
נפש מיוסרת, כי אף פעם לא נהיה שלמים עם עצמנו.
תודה למי שהקדיש מזמנו לקרוא את היצירה המסריחה שלי.