אינספור פעמים הלכתי בנעוריי לשדות שמעבר לנהר
עם עצמי,
נסתר שם בחורשת אורנים קראתי פילוסוף אחר פילוסוף
עד שכוכבים בצבצו בחשיכה ממעמקי היקום;
לפעמים, עורבים התקבצו חגו הנמיכו מעליי בין הצמרות  בצרחות
מלחמה, והייתי בורח.

כבוגר, המשכתי ללכת בשדות שמעבר לנהר
עם עצמי ;
זכור לי  אחר-צהריים חורפי הולך שם במרחבים לבדי,
כשרוחות מהים הסעירו ענני פלדה כבדים נמוכים
שכיסו עלי, הצליפו בי מתחי גשמים מלוכסנים...
רעמים הדהדו זעזעו מרחבי הפארק, כמעט קרעו לי את עור-התוף;
דרקוני-ברק הבריקו לעברי ברקי נחש זוהרים, מחושמלים, מסנוורים,
מתפצלים, מפותלים,
מתפתלים לעברי כבסרט אימה חי ;
הרמתי פניי וידיי לשמים שחשכו עבים מעליי, וזעקתי
זעקתי זעקתי למולם, אל מעבר להם...
מתהומות
תהומות
תהומות
יסוריי נשמתי נפשי אין חקר
מהההההההההההה???
מהוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווות ???
מה מהות???

מתוך עצמי
צופה על
היקום
החיים
האנשים
עצמם
עולמי
פנימה
לתוך עצמי

משתנים כל הזמן
עם הזמן
במנהרת זמן
נצחית

להכיר את עצמי
לדעת מי עצמי
מה עצמי
מהותי
עצמי
חיי

להיות מודע לעצמי
לא לעשות שקר בנפשי -
אך מעצם היותי צופה על עצמי
מתוך עצמי,
האוכל לדעת את עצמי
כמו שהנני באמת?

להעמיק חדור וצפות
חדור וצפות
לתוך עצמי
עוד
ועוד
ועוד...

צופה מתוך עצמי אינספור
לגלות בתוכי את אותו
מה
שמעבר לעצמי,
אותו מה מופלא שגנוז בתוך ליבת עצמי
אי-שם בתוך עצמי

מחפש בתוך עצמי
להגיע ולגלות אותו מה,
אותו מקור כיסופים עז -
לראות מבעדו את החיים,
את עצמי
כמו שהינם
הנני

את אותו מה
שמעבר לעצמי
שמעבר לעצמם של האנשים
מעבר לכל היצורים והיקומים
מעבר לכל -
שבכל

מחפש בתוך עצמי אינספור
את אותו מקור מופלא שיאיר לי
באורו עצמו - ומבעדו
לראות את
עצמי
האנשים
החיים
העולם
היקום

שבאורו עצמו אוכל לקלוט
להבין ולדעת
את עצמי
חיי
את החיים
את הבריאה כולה

שבאורו עצמו ילמדני לדעת  
שהוא הוא בעצם העצמי האמיתי
שבי, בך, בכולם
בכל

עוברית אהבתו
יזריע
בליבת-עצמי  

לאוהבו

תעוררני
תכוונני
תאיר דרכי

עד התאחדתי עימה
בו
לעד