ידי מושטת
אך אתה עומד עיוור
מבטי עורג
אך שלך אינו חוזר
שמא דמיוני משטה בי?
האומנם הקפואה היא אני?
טוב היות האדם לבדו, מעם אהבה צוננת כקרח.
סכיני מושטת
ואתה נותר חיוור
מבטי נופל
ושלך הופך קודר
יודעת אני עתה,
אתה הוא שעל מקומו קפא,
וכמו כן ליבי, אשר מונח בדיוק מעל ליבך.
ידי מונפת,
ואתה על חיוורונך שומר.
מבטי מוסט,
וליבך כמו שעון, מלכת עוצר.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.