כבר כמעט ששכחתי אותך ולא ציירתי לעצמי את הפנים שלך כשעצמתי
עיניים עייפות וכועסות בכדי שתרגיע אותי. לא דמיינתי את קולך
הרועד באוזניי, כבר כמעט שנשכחת, נגמרת. הזמן שעשה את שלו
והרחיק אותנו אחד מהשניה כשכל כך לא רצינו, ואיך הוא בכלל מעיז
להתערב לנו? כבר כמעט יצאת לגמרי מחדרי התודעה שבי ועיניך
הירוקות המדהימות העצובות לא עלו בזכרוני ולא היה אל מי לדבר
עם מי ליצור קשר. כבר כמעט שכחתי איך ידיך הגדולות וזרועותיך
החזקות עוטפות אותי בהמון אהבה וחום שאכפת... ועכשיו כבר אין
יותר...

כבר כמעט ששכחתי אותך, עד שכמעט יצאת לי מהראש והיה לי קשה
לשכוח, כי דברים טובים לא רוצים לשכוח.עד שכמעט... ואז, חמש
דקות שבהן הצלחת להחזיר בי את הכל, הכל! איך יכולת?! עד
שהצלחתי?! חמש דקות וברגע אחד הכל חזר אלי - הפנים שלך, הקול
שלך, העיניים המדהימות שלך, הזרועות החזקות שלך, המגע הטוב
שלך... לא רציתי לשכוח, אבל עד שכמעט שכחתי חזרת אלי לחמש דקות
שהחזירו בי את כל מה שניסיתי לשכוח.