מוקדש בזיכרון ל"וניל"

היא לא חכתה לו עם זר שושנים
כי השושנה הזכירה לו שקיעה נוגה
היא לא חכתה לו עם ספר שירה בידה
כי המילים תארו לו את עצם יופייה

היא לא המתינה לו מול פתח ביתה
כי בלילות קור וגשם בסתר בה צפה
היא לא המתינה לו עם מכתב שלוח
כי כל שורותיו קצרו סופה ורוח

היא לא צפתה לפוגשו בבית הקפה
כי הטעם המר עדין שורה אצלו בפה
היא לא צפתה לראותו בגגות העיר הישנה
כי שם מול עיניה הכחולות מאן לנשקה

היא לא בקרה באף אחד ממחוזות חיו
כי שם בעוז רק אותה אהב
היא לא בקרה בתוככי חדרי לבו
כי היא בקעה את החומה לנשמתו

בכיכר על ספסל עץ ויונים מסביב
שם היא חכתה צפתה האמינה ובקרה
כי אז בליל כוכבים מרהיב
ראה אותה לראשונה