נעמדת מול ההמון השואל לעיניה התוהות
הסתירה את לבה שנים כה מייגעות,
את סיפורה מספרת לפני קץ נשמתה
על הייסורים.  
על הכאב הנורא.
על מלחמה, על פשע ועל זיו של תקווה
על הנער הצעיר שאהבתו הצילה אותה.

דמעה שווה ייסור הנופל ונעלם
כל מילה שווה תמונות שנחרטו בה לעולם
בעדינות היא מוציאה את הכאב
בסיפור נורא אחד שנשאר בנו כהד.

והדמעות מדבקות, ממלאות את כל החדר
מחפשות את דרכן אל הנער האבוד
הסתכלי עליי, יפתי... הנה אני כאן בשבילך!
לוחש בצער רב, ולדרכי הולך.

נעמדת מול ההמון השואל לעיניה התוהות
היא הרגישה את נוכחותי בין כל הבריות.
פילסה את דרכה, עצרה אותי
הביטה בי דקות ארוכות.
חייכתי, לא אמרתי דבר
והמשכתי ללכת לכיוון המחר.