לילה יורד. השמש מאיימת להצית את הים.
הוא מצידו מתנפץ על החוף, קרוב לרגלי סרטנים וצדפות.
השמיים מבולבלים ופזורי דעת, ומטילים צל נוראי בצבעו על הצדפות
שעל החול.
מכחול איש הלילה סיים את עבודתו. הבלבול שקט. הכל שחור. צדפה
אחת מתחילה לזחול לכיוון המים.
היא נכנסת בצעדים איטיים בתחילה, ואחר כך בוטחים יותר, לתוך
התכול העמוק של הים. הרגליים, הגוף והראש נעלמים. כעבור כמה
דקות היא חוזרת ונזרקת על החול ע"י הגלים.
היא אוגרת כוחות ומנסה שוב. רגליים גוף וראש נעלמים עמוק בתוך
המים. הפעם עוברות דקות ארוכות ואז רחש הגלים מעיף אותה שוב על
החול.
כך קורה המקרה מספר פעמים רב מכדי לספור, והצדפה יוצאת עצובה
ומתוסכלת.
היא מכה בחול בכעס ומעירה את אחיותיה הזעירות.
הן מתאספות סביבה כמו אם גדולה ומגוננת. נחיל ענקי של צדפות
סגולות וצהובות על חול נודד.
מיואשת, אך מעודדת, עולה הצדפה על מצוק ליד הים. היא נעמת לרגע
אחד בקצה, שואפת מלוא ריאותיה הצדפיות אויר ים מלוח. היא
קופצת. שריקה נשמעת באוויר, ואז קול נפץ קטן, כמו של אבן
הפוגעת במים שקטים.
ומבחוץ, על החול הרך, נחות להם 99 צדפות צהובות וסגולות
וקוברות את פניהן בידיהן.