היא יושבת שם, בפינה, לבד.
כבר שעות שהיא יושבת שם...
פעם היא הייתה ילדה שמחה, שכל הזמן חייכה.
עכשיו היא יושבת שם, בפינה, לבד.
היא לא נותנת לאף אחד להתקרב, לעזור
היא סגורה ולא נותנת לאף אחד להכנס לעולם שלה
היא יושבת שם, בפינה, לבד.
היא חושבת על מה שקרה, מה השתבש כל כך בחיים שלה?!
פעם היא הייתה ילדה שמחה!
יורד גשם, מבול והיא?!
היא יושבת שם, בפינה, לבד.
היא נותנת לגשם לשטוף אותה... היא כולה רטובה, אבל היא לא זזה,
היא עדיין שם
יושבת, בפינה, לבד.
היא נותנת לגשם לנקות אותה, לטהר אותה מכל הרוע מכל הכעס והכאב
מכל הבלבול מה-כל שישאר רק הטוב, שיחזיר את אותה ילדה מאושרת!
הגשם הפסיק.
פתאום באמצע החורף, מבול... הגשם הפסיק ויצאה השמש.
ויש קשת בענן
והיא?! היא קמה עם חיוך גדול מרוח לה על הפנים
הפנים שלה זורחות כמו השמש שכרגע יצאה
היא אותה ילדה שמחה, שכל הזמן מחייכת.