נניח לרגע, רק לרגע, שאתה יושב לך מול המחשב האישי שלך, או לא
בהכרח שלך, זה לא משנה, הנקודה היא שאתה יושב מול המחשב, לבד,
משועמם קצת, מחפש להעביר קצת זמן ולפתע אתה מחליט לנסות ולכתוב
קטע, סיפור קצר.
אז אתה יושב וחושב על עלילה, כיצד תתחיל?
בוא ונניח שאין לך ניסיון בכתיבת סיפורים, או לא הרבה, ההיגיון
אומר לשבת ולכתוב עלילה בנוסח מוכר, מדע בדיוני, דרמה, סיפור
אהבה, משהו בסגנון.
אבל אז אתה לפתע חושב לעצמך 'רגע, בוא ננסה לשבור קצת את
המסגרת, בוא ננסה לכתוב סיפור קצת שונה, שיהיה קצת מיוחד'.
אז אתה יושב מול הדף ומתחיל לכתוב, לכתוב על עצמך, אלא שבמקום
לספר על דברים שקרו, אתה כותב על דברים שיקרו לך, אי שם
בעתיד.
הסיפור שלך מתחיל מהרגע שהתיישבת לכתוב ונמשך, לא סתם נמשך,
אתה מרגיש שמשהו מתחיל להיווצר פה, המילים זורמות ולאט לאט
המסך מתמלא מילים, ממשפט למשפט אתה רוקם לעצמך עתיד, אומנם
עתיד בדוי, אבל לעצמך.
הזמן עובר ועל המסך הדפים הוירטואליים מתחילים להצטבר לכדי
פרקים וירטואליים, פתאום הכל נעשה אפשרי, אתה אדון לגורלך
במלוא מובן המילה, אתה השליט - לא רק של עצמך, של כל הסובב
אותך, של העולם וכל אשר בו, אתה קובע מה יקרה הלאה.
כל זה מאוד נחמד, אבל עכשיו כבר מאוחר ואתה כבר עייף ורוצה
לישון, אתה שומר את הקובץ ונרדם, בחלומותייך אתה עף - מה שדי
הגיוני, כי אתה זוכר שקראת באיזה מקום שחלומות מהסוג הזה מראים
על תחושת שליטה.
בוקר מגיע, נניח לצורך העניין שיש לך עבודה, לימודים או משהו
בסגנון ואתה יוצא מהבית מוקדם, חוזר מאוחר ובאמצע שוכח מכל
הסיפור הזה שכתבת, הקובץ נותר לו, חבוי אי שם בתיקיה נסתרת
ואפילו כשאתה סוף סוף מדליק את המחשב, אתה לא נזכר בו.
למעשה, שכחת את כל מה שקשור אליו, למעשה, אתה בכלל לא זוכר
שכתבת אותו, קצת כמו חלום - כשאתה קם בבוקר אתה לא מאמין שאי
פעם תשכח אותו, אבל עד הערב כל מה שנשאר ממנו זה רק אד קלוש
בשולי התודעה, משהו היה שם, או שזה סתם נדמה לך...
מה שכן, פתאום אתה מתחיל לחוות כל מיני תחושות של דז'ה-וו, אתה
מרגיש כאילו דברים כבר קרו לך למרות שאתה יודע בוודאות שלא,
לעיתים אתה אפילו מסוגל לצפות את ההתפתחויות כמה שניות מראש,
במידת הצלחה כזו או אחרת, יש לך מין הרגשה מוזרה שבסיפור הזה
כבר היית.

אל דאגה. התחושה תעלם לאט לאט, או שהיא נחלשה או שאתה התרגלת,
בכל מקרה אתה כבר שם לב לכאלה מקרים פחות ופחות וחייך מתנהלים
על מי מנוחות.
נניח לרגע שאתה יושב לך מול השולחן בחדר שלך, או של מישהו אחר,
זה לא משנה, הנקודה היא שאתה יושב שם לבד, משועמם קצת, מחפש
להעביר קצת זמן ולפתע אתה מחליט לנסות ולכתוב קטע, סיפור קצר.
אז אתה לוקח חתיכת דף ורוקם עליה עלילה, עלילה מקורית, משהו
קצת מיוחד, אתה כותב על עצמך, אבל במקום לכתוב על דברים שקרו,
אתה כתבת על דברים שיקרו לך, אי שם בעתיד.
או אז לקחת את הדף, או כמה דפים, יכול להיות אפילו מחברת דקה,
ותחבת אותם לאיזו מגירה נשכחת וכל העניין פרח מראשך.
מה שכן, פתאום תחושות הדז'ה-וו התחילו לחזור.