בתלבושת אחידה של צורה וגובה. שבעה בטור.
והעין העושה הקפידה שלא יהא אחד גבוה מחבריו.

אך אם בכל זאת איתרע מזלו של מי מהם ומקומו נקבע בשיפולי
הגבעה, הוא קיבל עמודים כפיצוי.  
ככל שגדל מספרו נתקצרו עמודיו.
מספר ארבע היה הראשון לאבד עמודיו והשתרע במלוא אורכו ורוחבו
על הדשא.

בלוקים. קראנו להם, בלוקים.  

מעשה ראשית.

עולים - יש.
בתים - נו, עם קצת מאמץ, קצת לחיצות, אנחה פה, גניחה שם  ו...
הנה ... הנה...

בגלל התמסרות לעקומה כלכלית מזדקפת, לא הוצעו הבתים החדשים
למרבה במחיר.
אולי משום שאחזה בוותיקים האמונה כי קיפוח ניתן למנוע על ידי
מתן הזדמנויות שוות. ולו התמקדו בשוויון עצמו ולא במניעת
קיפוח, יתכן והיו נמנעים מזיווגם של כלכלה ואמונה מלכתחילה.
אבל גם העוני היה די שווה נפש ונמצאה דרך מקורית לחזק את
הטעונים.

ה    ג    ר    ל    ה.  

והזוכה - אם בסיוע ואם שלא - נתגלגלה לו זכות גדולה לקנות
במיטב כספו ו/או משכנתאתו, דירה.  

איש איש באמונתו זכה במספר צנוע של חדרי בטון וחצי, אחוזת בית
מוסכמת, ובעיקר בכתובת להתחשבנויות, חשבונות וחיפושי קרובים:
בלוק X, שיכון עממי.

שבעה בתים בטור ורק עצי האיקליפטוס רמים ונשאים מהם.

משפחות-משפחות נאספו.
עם מעט מטלטלים והרבה זיכרונות קשורים בצלילים של גלות.
בתחילה התקשו לשונות המבוגרים לשוחח זה עם זה - כנהוג בין
שכנים, ובעיקר זו עם זו, כמחויב בין שכנות, אלא בתקיעת סימני
ידיים ושברים של שפת קודש.

יתכן כי הלשון לא הייתה משובצת עברית לעומק גרונותיהם, אלמלא
אמצו הילדים בפזיזותם וסתגלנותם את קללותיה וברכותיה והשתמשו
בידיהם לדברים אחרים, כנהוג בתרבויות של ילדים.

ככל שנקף הזמן רבה השפה העברית מרפסת מול מרפסת וצליליה גבהו
לקולות חבטת שטיחים מעל לכביסה המתייבשת בקומה מתחת, ושפת
הסימנים התגלתה כבעלת תנועות זיהוי אופייניות של ארצות מוצא
ושמשה מדד לעומק הקליטה.
ורק שפת הידיים נותרה מענגת את האוהבים עד עצם היום הזה.

שבעה בתים בטור ורק הלשון רמה ונישאת מהם.