אני אישה קטנה מהפרברים
ישנה כל לילה לצד גבר
שאינו מקמט את הסדינים,
שאינו מקיים את ההבטחה
הטמונה בשאריות קצף הגילוח.
מרחוק, כמו מתוך מטריקס
מכוניות, אנשים, ידיים, קולות
רואה אותה מחפשת אחרי,
האושר שלי מצוי באצבעותיה
היפות על מצחי, קרירותן.
החיים כמו במהדורה משובצת
גרגירי אורז, קאמה סוטרה
מכפלת לג'ינס, ניחוש צליל צעדיך.
כשתבוא אפתח למענך את המעיל:
אדוני מעונין בטבעות כסף יפות,
שעונים, צמידים מזהב טהור?
תקנה, תסתנוור, תקנה עוד
כשאלך, אקח שוב הכל
אשאיר אותך גם כן לנסות
את החושך באפור.
ראפ בשבילי זה הבלוז החדש
אני אוהבת את זה מסודר
להדליק קודם סיגריה
אחרי כן להקשיב לחדשות
הרעות. |
