המקום הוא הסוויטה של אלוהים בזולה של אביגדור שבגליל המערבי
(הוא קרא למקום זולה למרות שזה בניין בן 140 קומות אבל שיהיה).
והזמן הוא  הבוקר של ה 14 באוגוסט 2002. ובדיוק שם באותו הזמן
הגיע אלוהים להחלטה גורלית. הסיבה להחלטה המדוברת הייתה מצבו
הכללי והכלכלי של העולם שאת הדיווח עליו הוא קיבל מהחדשות
בטלוויזיה. הדיווח היה כל כך פסימי שאלוהים המיואש, בעודו יושב
במטבחון של הסוויטה ורואה את הסיכום השבועי, הגיע להחלטה
הסופית והמוחלטת שיש להשמיד את כל תושבי העולם וכך גם את כל
הראיות המקשרות אותו למחדל שבניהולו של העולם ולבקסטריט בויס.

אבל למחרת אחרי שאכל ארוחת בוקר טובה ואורגנית החליט אלוהים
להציל קצת מהעולם הנוכחי והכי חשוב אלוהים החליט להציל את נועם
שהיה "אחלה" בן אדם לכל הדעות והיה חבר טוב של אלוהים.
אז אלוהים הלך לדבר עם נועם ואמר לו: "סוף העולם מגיע גבר"
נועם: "למה אחי?"
אלוהים: "כי הכל פה דפוק, תראה אפילו אוסלו לא מוביל אותנו
לשום מקום"
נועם: "תשמע אין מה להגיד אתה צודק, מה אתה רוצה שאני אעשה?"
אלוהים: "תבנה לך תיבה גדולה, ותכין מלא קלטות טובות, כי אתה
צריך להתכונן למסע ארוך"
נועם: "מה אתה הולך לעשות בדיוק?"
אלוהים: "אני הולך להציף את העולם במים ואת האינטרנט בג'אנק
מייל אז כדאי שתהיה מוכן"
נועם: "וואו סוף הדרך! (והעולם)"
אלוהים: "כן, כולם חשבו שזה יבוא ב 1999 או 2000 אז החלטתי
להביא להם את זה בהפוכה"
אלוהים גם אמר לנועם להביא לתיבה את כל המישפוחה (שכללה שלושה
ילדים שקראו להם שמוליק, חיים ויפה) וגם לקחת מלא חיות מקרקס
מדראנו כי הוא רצה שגם בעולם החדש יהיה נשיונל ג'אוגרפיק (זה
היה העיתון היחידי שהוא נהנה לקרוא בעולם הנוכחי).
נועם אמר "סבבה" הלך לקנות את החומרים לתיבה ואפילו השיג "דיל"
מצויין על העץ. להשיג פועלים היה קצת קשה יותר עם כל הבלאגנים
בשטחים וכול הקבלנים אמרו לו שהוא ממש דפוק להתחיל ככה פתאום
פרויקט בנייה ועוד במצב הנוכחי של השוק אבל נועם לא שם עליהם
ובנה תיבה "שחבל על הזמן".

אחרי שאלוהים ראה שנועם עשה את כל מה שהוא ביקש ממנו הוא נתן
את ההוראות הדרושות והתחיל לרדת גשם "נונ סטופ", ממש אירופה.
בהתחלה כולם היו שמחים "נפתר משבר המים וגם טבריה טבעה" אמרו
בשמחה בטלוויזיה.
אבל מהר מאוד נמחקו לאנשים החיוכים וכל הירושלמים מיהרו לקחת
קורסים מזורזים בשחייה.
היחידים שלא היו בהיסטריה היו נועם ומשפחתו שהיו ב"סוטול"
רציני  והריצו בינם לבין עצמם בדיחות קרש על מים ומבול (שטויות
כמו, רק שלא יעלו להם המים לראש וצריך להיזהר מטביעות
משפטיות).

אז זהו בסוף כולם טבעו ורק התיבה של נועם נשארה.
וככה הם שטים להם כבר בערך חודשיים וזה כבר התחיל להיות מעצבן.
בהתחלה הם די נהנו סטייל ספינת האהבה קוקטילים על הסיפון
וכאלו, אבל אחרי כמה זמן וכשטורניר השש-בש מיצה את עצמו הם
הגיעו לנקודת שבר.
ההמשך יבוא.

תקציר הפרקים הבאים

שמוליק: "בוא נשלח את היונה ככה אולי היא תמצא אדמה יבשה וגם
תפסיק לחרבן על הסיפון"
אלוהים: "מה לא הפסיק המבול? החבר'ה האלה במקורות לא יודעים
מתי להפסיק והכל על חשבוני אתם קולטים"