נכנסנו לחדר, האור היה עמום ועשן כיסה את כל החדר. היא לחשה
לי: "אני פוחדת." השבתי לה שלא תדאג. התקרבנו לחלון קטן בסוף
החדר ואמרנו שמייקל שלח אותנו. זה מה שדניס אמר להגיד, דניס
היה חבר ילדות קיוויתי שלא יקרה משהו רע מנסיון להחזיר לו
טובה.
מצית נדלקה מאחורינו, איש נמוך קומה ישב על ספה מאחורינו כנראה
שלא ראינו אותו כשנכנסנו. "בואו אחרי אל החדר הסמוך", היא אמרה
שהיא לא בוטחת בו, אבל היינו חייבים, אמרתי לה ללכת אחרי וכך
היא עשתה. הוא היה חשדני ופרנואיד, אחרי כל חמישה צעדים הוא
עצר והסתכל עלינו, לא יכלנו שלא לצחוק. לבסוף הוא עצר מול דלת
ענקית עם פתח קטן, כנראה חלון, הוא דפק בה בחוזקה שש פעמים עצר
ואחר כך שוב שש פעמים. בחור ענק, שרירי וגבוה פתח לו את הדלת,
נכנסו אחרי האיש הנמוך ולפתע הרגשתי מכה חזקה בעורפי ונפלתי.

"מה השעה, איפה אני?" התחלתי לפעיל כוח למרות ששום דבר לא עזר
נגד האזיקים. הבחור הגדול התקרב אליי, "נעים מאוד, אני
מייקל... אפשר לדעת מי אתה?" אמרתי לו שדניס אמר לי לבוא לפה
ולתת לו משהו. "מי זה דניס?", אמרתי לו שאולי הוא יבין כשהוא
יראה את מה שאני אמור למסור לו. "ובכן, תן לי את זה... מה שזה
לא יהיה."
"זה באוטו." "אתה מנסה לעבוד עליי? אתה תפגע רק בעצמך."פתאום
דפנה הופיעה, ואלת בייסבול בידה. "זאת את היית נכון?" "לא היתה
לי ברירה." היא אמרה. "הם איימו שיהרגו את המשפחה שלי..."
מייקל התפרץ, "מצאנו את זה." נבהלתי, "מה? מה זה?"

לפתע דניס נכנס אל החדר, צעקתי שישחרר אותי.
"מזל טוב...", "מה?", "יום הולדת שמח..." הוא אמר ושחרר אותי.
לפתע כל החברים שלי נכנסו לחדר, ההורים והקרובים.
אבא שלי חיבק אותי בחוזקה וצחק.
ואז אימי נכנסה לחדר, ובידיים שלה...