בואו נגיד שעכשיו זה לא עכשיו ושאני זה לא אני (אתם יכולים
להיות מה שבא לכם, מתי שבא לכם, זה מה שטוב במשחק הזה). עכשיו,
נגיד, התקופה הכלכוליתית, ואני, נגיד- לשם ההשוואה, איכר
כלכוליתי רגיל.
וכמו שעכשיו, אנשים הולכים לכל מיני מקומות בשביל למצוא כל
מיני דברים, אז אני, איכר כלכוליתי רגיל, הולך לשוק בשביל
למצוא פרה חדשה שתפעיל את מטחנת החיטה שלי, כדי שאני אוכל
לייצר קמח. זאת שיגרה.
אני אצטרך לבחור פרה טובה, נכון? אחרת אני אשאר רעב. אני אצטרך
לשבת ולבחור את הפרה שתוכל לעמוד בעבודה הקשה איתי וגם תרצה
לעבוד כשאני ארצה לעבוד. אז אני אצטרך לשבת ולהסתכל פרה- פרה
עד שאמצא את הנכונה. זאת הדרך למצוא פרה.
אז אני אשב ואסתכל על הפרה הראשונה, והיא תהיה איטית מדי, או
שמנה מדי, או זקנה מדי, או מכוערת מדי. אז אני אוציא מהתיק שלי
את הגירסה התקופתית לסנדוויץ' עם שוקולד, ואשחיל חתיכה ממנו אל
בין השיניים הטוחנות שלי, ואקצוץ אותו דק- דק, אטחן אתו לאבקה
בזמן שאני מסתכל על הפרות אחת- אחת, עד שהוא יחליק לי בלי
הרגשה אל הקיבה.
בסופו של דבר, הסנדוויץ' ייגמר, ובסופו של דבר, אני אמצא פרה
שתמצא חן בעיני, אבל אני לא אבחר בה, אני אסמן אותה לאח"כ, כי
עוד לא עברתי על כל הפרות וכל הזמן מגיעות חדשות. כי אולי היא
מוצאת חן בעיני רק בגלל שאני נהיה נוסטלגי כשאני מסתכל עליה,
ונזכר באחו של פעם. כי יכול להיות שאוכל להשיג אותה יותר בקלות
בסוף היום. ועוד מליון סיבות טובות מאוד, אז אני אצטרך להמשיך
לבדוק.
ואני אצטרך לעשות משהו עם עצמי כדי שכל הגוף לא יירדם, אז אני
ארים אבן חול ואתחיל ללחוץ עליה ולמעוך אותה, לפרק אותה
לחתיכות ואז לגרגירים, בזמן שאני מסתכל על עוד פרה, שנותנת בי
מבט לא מברך במיוחד, אז מן הסתם- היא פסולה. תחת הלחץ בין שתי
כפות הידיים שלי, האבן תהפוך לחול, וגם הגרגירים יתפוררו, עד
שיהיה לי חול כמעט אבקתי כמו חול ים ביד, אז אני אפזר אותו.
אני אצטרך לקחת שלוק של מים מהנאד שלי, כדי לא להתייבש, ובזמן
שאני אבהה בעוד כמה פרות חדשות מובלות לשוק, אני אגלגל את
השלוק בין השיניים, והסיטואציה אולי תתן לי את ההשראה להמציא
את הביטוי "לטחון מים". זה להיט לשנים.
ובסופו של דבר, השוק ייסגר, ואני, איכר כלכוליתי רגיל, שעוד לא
הספקתי לעבור על כל הפרות, אלך הביתה בלי פרה.
ובעצם, המצב הזה בכלל לא מתאים לעכשיו, לשם ההשוואה. היום אף
אחד לא הולך לשוק לקנות פרה. אנשים בכלל בקושי הולכים לשוק. הם
הולכים לסופר, וגם שם הם לא קונים פרה, אלא הם קונים את הקמח
או את הלחם שלהם מוכנים כבר מראש.
ובכל זאת אולי יש משהו דומה. איכר כלכוליתי, או ברנש פוסט-
מודרני, אני חוזר הביתה לבד, ואין מי שיגיד לי שם "מו" כשאני
פותח את הדלת, ואני עדיין משאר רעב, למרות שאני קונה בסופר כמו
כולם. אז אולי יש דברים שנשמרו דומים.
ואולי כל הרעיון הזה בכלל לא רלוונטי, כי פרות לא טוחנות חיטה,
הן נותנות חלב. |
