מה עושה ילד קטן בשואה?
שאלה גדולה ואין לה תשובה.
ילד מקסים קטן ותמים שלפניו עוד כל החיים.
איך אפשר?
להתבונן ולשבור בלי בעיה את החיוך המאיר?
את האישה היפה שעל בנה הקטן בוכה?
את אהובה שאבד? שחולם עוד עליה בכל מעשיו.
את הילדה הקטנה שמטפלת באחותה הגדולה שחולה?
מה עושה אם שאומרים לה לבחור אחד מבין ילדיה?
מוכרת את עצמה בידיעה שילדיה ימותו אחריה,
איתה או בלעדיה?
מה עושה ילד קטן שאביו חולה ואת כל לחמו נותן לו,
רק שיחיה?
הצווחה שעולה מגרונה של ילדה אבודה.
הקרירות שנותרה בחמימות שהייתה.
מה עושה אדם שמעביר גופות לשריפה,
בתקווה שלא ימצא את אימו, אחותו, חברו?
שאיבד את כל רכושו, משפחתו?
שנלחם על חיים, פרוסת לחם, מקום לינה?
מה עושה הילדה שנהגה ללבוש שמלה אדומה?
שנהגה לחיות את חייה בלי שום דאגה.
הרבה שאלות יש, ודבר אחד משותף לכולם.
אין תשובה, תשובה מתאימה.
ניסית פעם לספור? עד... קצת יותר מעשר?
עד שש מליון ניסית לספור?
אז תחשוב שמאחורי כל מספר עומד אדם,
עם סיפור חיים שלם שעד הסוף לעולם לא יושלם.


מוקדש לסבא שלי, דוד נתן רוזבלום ז"ל שהיה ניצול שואה.