פאולינה ז'וקוב / דואט |
עם עצמה
מסתחררת בסערה
מתמזגת עם רוחות
העיירה
צעדיה נשמעים
על מדרכות צבועות
גזעי עצים עומדים
שם עירומים
בתוך מיטת שלכת
הכל נרדם עכשיו
הם נהגו לרקוד ביחד
איפה הוא עכשיו
היא רוקדת עירומה
קוראת לו בלחישה
מחשבותיה אובדות
בערפל
ורק עיניה מבריקות
שברי דברים שנאמרו
כרעמים מהדהדים
נוגע בה לאט
מגעיו לחים
שולח בה זרמים
ברקים בשמיים
עזובים
ידים רועדות
עלה נידף ברוח
היום הוא שר לה
את שירו האחרון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|