רוח קרירה על פני ובעיני עוד דמעה,
זה לא הרוח כמו הרגישות מפני האבק והשאר שנתלווה.
אישה עם חצאית מאוד קצרה,
בשבילה לא קר, העיקר היופי, יופי לעיקר.
" ערב טוב גברתי"
- " מדוע, הנך, בוכה?"
- "הרוח" - השבתי.
פניה חיוך עדין, חן למראה היפה יפה.
תודה, אבל לא" -"בבקשה",
" ערב טוב..." ואז הלכה הגברת שחייכה.
את הרוח אוהב, למרות שתמיד תגרום לי להזיל
שוב ושוב את אותה דמעה.
פסקה לה, הרוח...משאר רק הקרירות המקפיאה,
ואז שבה שנית הגברת, כרוח הקלה.
"ערב טוב, אדון יקר. מדוע אינך יושב?"
- " אני, אני בדרך לביתי, היכן שחם ויש קורת גג, האם תצטרפי
עמי ?"
- " לא תודה" השיבה.
חייכה חיוך נעים,
מרגיע ותמים.
פניה הראו חיוב
ואז הוסיפה לדבריה המעטים,
"אם לא תתנגד, אם לא יהיה קשה
כמובן רק אם אתה רוצה,
אולי נוכל...לשבת בבית קפה ?"
|