כתמים כתומים של געגועים.
כתמים חמים, גדולים ואין רואים.
רחוקים הם מלהיות ירוקים, אך -
נוטים לכחול, צר ועצוב.

עכשיו, קצת כתום לי בצד.
הכל בפנים - הרגעים, זיכרונות, המגעים -
אבל בפנים.

כתום.

כמו רצון לעשות, לממש בידיים כבולות.
כמו ערפילים שרוצים להיות עננים.
כשהדרך פתוחה לאלפי מרחבים -
השביל המוביל עמוס בפחדים.


כשדועכים געגועים, מופיעים הירוק
האדום, החום והצהוב.
עם הזמן, כבר נוגעים כל הצבעים.
ואז נוסעים.