נורית ליבמן / מגדל השן |
מתנשא בודד מגדל מיותר
בלי שביל או תמרור שיובילו אליו
לאורכו מתפתלות מדרגות משנהב
בראש המגדל יש חדר לבן
בקצה העליון, נושק לענן
פרצוף תמים שיער תלתלים
ילד קטן, עיניו כפתורים
יושב לו בדד מביט אל הנוף
לקחת אוויר, לקחת, לשאוף
השקט הזר של הלילה יעיד
שרק מגדלו חברו היחיד
ושמה לבד בין עצים ובטון
רוקד לו ושר הבחור הקטון
כי מה כבר יכול הילדון לעשות
אם לא לשיר - נשאר רק לבכות
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|