איך מגיעים למקום הזה שבו פשוט נמאס לך?
איך זה קורה?
כי אולי אם אני אדע איך הגעתי לשם אני אדע איך לחזור את
הדרך...
חברים שלי אומרים לי שאני צריכה להיזכר באותו הרגע שהתחיל
להמאס לי, אולי ככה אני אבין מה הבעיה שלי.
אחרים אומרים לי שאני צריכה להיזכר באותו הרגע שבחרתי לעשות את
המשהו הספציפי הזה.
והאמת שהגעתי למסקנה שמשהו החדיר לי לראש, שמה שאני עושה פשוט
לא נראה לו ושהוא לא מבין איך לי זה נראה.
וזה בדיוק הנקודה שאני מתחילה לחשוב, למה זה באמת נראה לי או
מתאים לי... וזה בדיוק הנקודה שאני כבר לא בטוחה מי אני.
ואני מתחילה להגיד נו... ככה אני... זו הדרך שלי, אבל יכול
להיות שזה מין נסיון לשכנע את עצמי שאני ככה.
ואולי אני לא? מה אז?
אז בעצם אני בעולם מוזר, לא ממש בטוחה מי אני!
אם אני לא יודעת מי אני, איך אני יכולה לקום כל בוקר ולעשות
דברים, אפילו לנשום, מבלי שאני בעצם יודעת מה הולך פה?
אז אני ישב בבית ואנסה להבין, אבל ככה יש מצב שאני סתם אהפוך
לאדם דכאוני, אפסיק לבלות, אפסיק להנות מהדברים הקטנים, שיותר
עושים לי טוב מאשר כל דבר גדול שאולי יבוא לחיים שלי.
נו ו... זה שאני אשב פה... ככה... לא אעשה כלום... יתן לי
תשובה?
אני די בספק.
אז בעצם מה אני אמורה לעשות על מנת להבין מי אני?
יכול להיות שאני צריכה לקום עכשיו מפה ופשוט ללכת לעשות משהו,
אולי הדבר הראשון שיעלה לי בראש לעשות, זה מה שאני, ואולי לא.
ומה אז?
ימים יגידו.