New Stage - Go To Main Page


מזגתי את המים החמים לכוס הוספתי 5 טבליות של סוכרזית ו-4
טבליות אקמול התחלתי לשתות, פעם רון אמר לי שזה יכול לגרום
למישהו קצת להתמסטל ואולי להירדם-והוא יודע, למשקה הזה היה טעם
כל כך מגעיל, אבל אני המשכתי לשתות בשקט-חשבתי עלייך...
חשבתי על איזה בת זונה את, ככה את משקרת לי, בורחת...
את אומרת לי שבגללי את תמיד שומרת את המטען הטוב על המדף- כי
אני אף פעם לא מטעין את הפלאפון, ואת אומרת שלך זה לא אכפת,
שהעיקר שאת איתי. ואני כמו טמבל,מאמין, לא בודק, לא שואל יותר
מדי שאלות...

המתיקות הזאת של המשקה הגעילה אותי יותר מרגע לרגע, הרגשתי את
הסוכרזית תקוע לי בגרון ואת כפות היידים שלי מתקררות, פתחתי את
הארון והוצאתי את הסוודר האדום - היה עליו את הריח שלך...
אני לא יודע איך הריח שלך תמיד מגיע לכל מקום, יש אותו גם על
הבגדים של רון ועל הסדינים של ערן. הם אומרים שזה בגלל שהם
תמיד רואים אותך במכבסה, ואני כמו טמבל, מאמין, לא שואל יותר
מדי שאלות...



"מושי, אני הולכת רגע למכולת של איציק עם בייבי"
"טוב פושי..."

אלה היו המילים האחרונות שאמרת לי מאז שהלכת, המכולת של איציק
זה לא כזה רחוק, באמת שלא לוקח שבוע לחזור משם,גם אם את עושה
הפסקת סיגרייה בדרך.
את בת זונה את יודעת? לקחת את בייבי ,את המפתחות של הבית את
הלאפ טופ שהוא בכלל של שינינו, אבל את העצם של בייבי שכחת, איך
את בכלל מעיזה לקרוא לי מושי לפני שאת בורחת לי ,יא זונה? מה
את דפוקה?!
ואז נסעת, ואני לא כעסתי, לא חיפשתי,לא בכיתי,לא התקשרתי
להציק לך,לא נסעתי לבדוק אם את בעבודה רק הסתכלתי כל יום
מהחלון מחכה לראות את המכונית הירוקה שלך שוב בחנייה.

אבל לך לקח שבוע ללכת למכולת של איציק, 6 ימים להתקשר אליי
להודיע שאת אצל האמא המוזוינת שלך, 5 ימים לחשוב על הרעיון הזה
של להודיע איפה את בכלל, 4 ימים לבקש שאני לא אדאג, 3 ימים
לקלוט שהשארת אותי לבד, ויומים להבין שלבייבי נגמר האוכל.

יומיים בכלל לא חשבת עליי, לא חשבת עלינו... זונה.
אפילו על בייבי לא חשבת-והיא שם לידך.

רון אמר לי לשכוח, הוא אמר שאת כבר לא תחזרי וכדאי לי לצאת שוב
לברים כי יש עכשיו עונה עם הרבה בחורות בחצאיות מיני, אבל אני
לא יצאתי, שבוע נשארתי בבית, אפילו את המנקה שלנו לא הזמנתי,
לא רציתי שתחזרי ותראי שיש אישה אחרת בבית...
אז כל היום ישבתי לבד, אפילו לרון לא הרשתי להיכנס שלא יצמחו
לך כל מיני רעיונות, תמיד היה לך מוח מעוות..
ישבתי בבית, אבל את יודעת איך זה,
אחרי יומיים נגמר לי החלב, אחרי 3 ימים נגמר לי גם הקפה, אחרי
4 ימים כבר נגמרו לי השניצילים, ואחרי 5 ימים נגמר גם הקטשופ,
ובמצב הזה כבר הייתי חייב ללכת לסופר - כי את סתם מנייאקית ולא
יכולת לארגן את הבריחה שלך כמה ימים לפני, לפחות למלא לי את
המקרר- את יודעת שקשה לי לקנות דברים לבד...
אז הלכתי לסופר, וקניתי הכול,
עמדתי כמעט 10 דקות מול המדף של הקורנפלקס מתלבט איזה לקחת...
הרגשתי כמו ילד קטן שאמא מרשה לו רק אחד, אבל אני כבר ילד גדול
ולקחתי 4 קופסאות...
בסוף החזרתי 3, כי נזכרתי כמה את שונאת שאני אוכל
קורנפלקס,כן..אני יודע שזה לא באמת בריא...

עליתי על האוטובוס חזרה -5.20 הם לקחו הבני זונות, אבל אני לא
אמרתי כלום, כי נזכרתי שהאוטו אצלך ובטח עכשיו הוא כבר מלא
בבלונים שכתוב עליהם בכתב יפה כזה של מחשב "סליחה" "אי לאב יו"
וכל מיני שטויות כאלה-תמיד היית מושפעת מסרטים קיטישים.
אז שתקתי, עליתי במעלית לבד, לא ידעתי שכל כך קשה ללחוץ על
הכפתור של הקומה שלנו שהידיים מלאות בשקיות, תמיד הייתי בטוח
שזה סתם תירוץ שלך כדי לקבל נשיקה במעלית - אני יודע שזה עושה
לך את זה. אבל לחצתי לבד, והרמתי את השקיות לבד, ופתחתי את
הדלת לבד במפתח הכחול החדש ששכפלתי אחרי שברחת עם המפתח בצבע
כסף והמדבקות של מיקי מאוס מחזיק לב שאחותי הדביקה לנו על
השלט...

"יא בן זונה!! מה אתה עושה פה?!"

אלה היו המילים הראשונות שאמרתי אחרי שראיתי את רון יושב אצלנו
בסלון עם האלבום שלנו מטורקיה...

"תירגע יא לחוץ,ככה בחיים אתה לא תתפוס מישהי"
"אני לא רוצה בחורות, אני רוצה רק אותה"
"טוב טוב, נכון"
"תזיז את עצמך ועוף לי מהסלון! מאיפה בכלל יש לך מפתח?"
"יעלי שיכפלה לי פעם,שעשינו לך מסיבת הפתעה..."
"בחיים אל תקרא לזונה שלי ככה!"


רון הלך ואני ניקיתי מהשטיח שלנו את השאריות של קרטון החלב
שזרקתי עליו,אף פעם לא ידעתי שקרטון יכול להתפוצץ כל כך יפה.
את רואה יא בת זונה, ככה את מפרידה ביני לבין רון!?
פעם אחרונה שאני ורון רבנו היה בכיתה ד' שהוא התחיל עם שירי
שאהבתי.
שרמוטה.

הכנסתי את כל הדברים מהסופר למקרר, כמו שאני אוהב, שכל הדברים
הטעימים במדף שלמעלה וכל החרא האורגני שלך למטה, השיטה שלך של
לסדר לפני מוצרי חלב,בשר ומתוקים מזה גרועה...

ישבתי וניגנתי על מערכת יותר משעה, את לא פה עכשיו,ואין אף אחד
שיתבכיין שזה עושה לו כאבי ראש.
את יודעת, זה מה שאני שונא בך, כואב לך הראש אבל את לא תגידי
שכואב, את רק תשבי בחדר כאילו את רואה טלוויזיה, כדי לעשות לי
רגשות אשם - את יותר זונה ממה שחשבתי...

פתאום קלטתי שכבר בערך 2 ואני יודע כמה את אוהבת את השעה הזאת
ביום, למה את קוראת לה השעה המושלמת? נראה לי שרק בייבי יודעת,
כל היום את מזיינת לה את השכל כאילו היא ילדה, ואני התחלתי גם
לעשות כאלה שטויות, הפכת אותי להומו-
אבל לא,לא חשבת שאני אתגעגע לבייבי,או למוזיקה שלי שיש על
המחשב  או שאני אתגעגע אלייך ועזבת בלי להגיד אפילו ביי.
השעון הראה שכבר 2:28 והבנתי שעוד פעם חשבתי עלייך-זונה.
אז שוב הסתכלתי מהחלון מצפה לראות מכונית ירוקה שנכנסת לחניה
של דירה מספר 24, ועד 3:30 אף אחד לא בא, אז סגרתי את החלון
והלכתי לישון במיטה שלנו...
המאוורר עשה לי יותר מדי רוח, אבל לא היה לי כוח לקום, הכפתור
בצד שלך-זונה, בגלל זה כל לילה שקר לי אני צריך להעיר אותך,
ואחר כך זה עושה לי רגשות אשם, התגלגלתי לצד שלך וכיביתי את
המאוורר, הדלקתי את הטלוויזיה על אמ.טי.וי...
את לא פה ואין אף אחד שרוצה לראות אם יש קליפ של עברי לידר
בטלוויזיה, המוזיקה השקטה שלו תמיד מרדימה אותי, אבל אני לא
אומר כלום - כי אני יודע כמה את אוהבת אותו... באמ.טי.וי היו
כל מיני בחורות שרוקדות עם מכנסיים קצרים כאלה וחזיות, ועוד
איזה ראפר שמזיין את השכל במיקרופון, נזכרתי ברון והחלטתי
לצלצל אחרי שאני אתעורר, המוזיקה בטלוויזיה עשתה לי הרבה רעש
ולא הצלחתי להירדם, חיפשתי את הדיסק של עברי לידר ולא מצאתי
אותו בערמה הרגילה... איפה את מחביאה אותו יא בת זונה?

לא הצלחתי לישון ובטח שלא לבד...
קמתי והדפסתי את המכתב הזה, באמצע נזכרתי שאת אומרת שהדפסה זה
לא אישי, אז ישבתי וכתבתי, כואבת לי עד עכשיו היד יא זונה...
הדבקתי אותו על הדלת, שכל הבניין יראה איזה שרמוטה את,וגם
למקרה שדווקא עכשיו תחזרי,דווקא בפעם הראשונה שאני לא בבית..
אם את קוראת את זה עכשיו, סימן שאני במכבסה, אם רון וערן ראו
אותך שם,חשבתי שאולי כדאי שגם אני אחפש...


פושי, יש אוכל במקרר ואת העצם של בייבי בארון הקטן, זה הזמן
שלך בחודש וגמרתי את האקמול - אז הקופסא החדשה במגירה שלך,יש
שם גם גרביים נקיות-שמתי לב שלא לקחת מספיק.
פושי - אני במכבסה, ואולי אחר כך אצל רון. אני עם הפלאפון שלי
ואם לא אז תתקשרי לרון או לערן,או למכבסה הטלפון שלהם נמצא
בספר טלפונים האדום...
את יכולה לקחת מונית למכבסה,או לבית של רון..הוא אמר שאין לו
בעיה להקפיץ אותך, השארתי כסף על השולחן הקטן...
ופושי..אני אוהב אותך יא בת זונה.




תהיו עדינים, זה הנסיון הראשון...



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 16/1/04 11:38
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רותם שלזינגר

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה