"כבר אין לנו אוויר".
ועכשיו תחזרי אחרי, "אין לי אוויר".צפוף, שקט, סבוך, כואב.
(מוכר לך?)
ועכשיו תלמדי מחדש לצחוק, לבכות ולחיות. גם בלי אוויר אפשר, את
עוד תראי, תתרגלי. (האמנם?)
כואב ומחניק לי, וכשאני לידך אני תמיד אומרת את זה בשקט
כבדרך-אגב ואת מעבירה נושא גם כבדרך אגב.
"זה בסדר את צודקת".
למדתי לחשוב שזה בסדר והיא צודקת. אפשר להתרגל לחשוב מה שנרצה,
צריכים רק באמת לרצות והרבה אימונים. (תנסי?)
והיום למדתי בשיעור שאי אפשר לשנות את העבר וחבל שלא למדו אותי
קודם אולי הייתי מתנהגת אחרת. (אולי לא?)
כבר לא אכפת לי מכלום את מבינה? מכלום.
דני מת בצבא. ליאור מדברת הרבה שטויות. אני חולה.
עכשיו את מבינה למה שיחות של "איזה חמוד" כבר לא עושות לי את
זה?
אני התבגרתי מוקדם מדי בשבילכן, אולי גם בשבילי. (את
מקשיבה?)
ועכשיו שקט. יותר מדי גם בשבילי. וכנראה שזה עדיף.
התקופה הזאת היא לא נגמרת, כולם התגייסו ואני בבית מסתכלת על
החיבורים הבלתי נראים בין הקיר לתקרה והעיניים שלי לא מצליחות
להסגר. ניסית פעם לא לישון שבועיים רצוף? (בא לך לנסות?)
גיל נהיה טבח, זיו בגולני, דנה בקרייה, ריעות בשירות לאומי,
דני מת
ואני תואר ראשון בניתוח אובססיבי של עתיד ועבר שלא יוביל אותי
לשומקום. יום אחד את תביני איך אני רואה את החיים ואני אבין
איך כל זה נפל עלי פתאום כשהייתי הכי לא מוכנה.
כל צעד נראה מיותר וכל מילה יותר מעוררת רחמים מהשנייה אבל ככה
זה יוצא כשנותנים לך להתבטא כשאת במצב צבירה כל כך בלתי נראה.
(גז?).  
ועכשיו את צריכה לנסות לנשום, גם כשכבר אין לך ולחזור אחרי.
"כבר יש לנו אוויר".
כבר שלושה חודשים שאת לא יותר מסתם אוויר בעולם המושלם הזה.