היא באה מן המדבר.
יש לה את השקט שלה. את המרחב שלה. מין שלווה נפשית .
מין סבלנות.
אולי בגלל שהמדבר הוא כזה.
שם נולדה, שם גדלה, שם נשמה אויר חם וצחיח. נשמה מרחבים ושקט.
היא לא מכירה דבר אחר.

הוא בא מן הים.
הוא סוער, הוא גועש, הוא מסתורי והוא סוחף.
אולי בגלל שהים הוא כזה.
שם נולד, שם גדל, שם נשם אויר קר ומלוח. נשם גלים וצריחות
שחפים.
הוא לא מכיר דבר אחר.

כשנפגשו לראשונה, זה היה במדבר.
היא בסביבתה המוכרת הרגישה בטוחה. הסבירה פנים. הייתה רגועה.
הוא סוער כדרכו, נפעם מהשקט שלה. אהב את שלוותה.

כשנפגשו בשנית, הוא לקח אותה אל הים.
צחק כשברחה מהגלים, לקח את ידה וסחף אותה אליו.
צריחות השחפים היו כמוסיקה באוזניה.

כך לסרוגין נפגשו המדבר והים.
כך פרח המדבר.
והים, הים רגע.