ירח מציץ בינות העלים
מלטף ערפך באדוות קרניו
ומשרה עוצמה של שלווה ואושר
מאיר את העולם ומגלה את פניו
ואורו הרך, העדין, מלטף כמלאך
השומר עלי בחשכת הימים ומר גורלם
ומבולבל- אני חושש, הקדימה לצעוד
או שמא עליי במקום לעמוד
הלשלוח עצמי אל תוך ים וסערה?
להתעלם מהחשש המקנן? להסתכן ולהבלע?!
אך עת יכסוני המים הגועשים, יעטפו
בשלוות הנצח המימית- השמימית
עוד אשכיל ואבין כי אין דבר אשר בכוחי יעמוד
כי אם מחשבתי שלי עצמה
היא זו הכובלת את גופי אל האדמה,
ואת נפשי- מלעוף ולהאיר את החושך הגדול.