רק אחרי ששאלתי את אבא שלי לאן אנחנו נוסעים, הבנתי שאני עדיין
מסטול מהלילה.
הוא מסתכל עלי במבט של אחד לא מבין והפלאפון שלי בדיוק מצלצל.
'מתוק שלי' אני שומע אותה אומרת לי 'מתוק שלי' ומקבל את ההרגשה
של להאמין לכל מילה שהיא אומרת, ורק אחרי שהיא אומרת 'מתוק
שלי' אני נזכר שנפגשנו שלא במקרה ושאני באמת אוהב אותה. אני
מאוהב בה מאותו רגע שהיא באה.
אני אוהב אותך, אוהב אותך באמת מההתחלה ועד הסוף. אני אומר לה
דרך הפלאפון הקטן והיא אומרת 'אני גם' אני גם' אבל אבא שלי
מסתכל עלי במבט של אחד לא מבין כבר פעם שנייה, 'ואני מתכוונת
לזה דרך כל הנשמה שלי' היא אומרת.
אבא שלי מגביר את החדשות ברדיו ואני חושב שהוא לא מתעניין בבן
שלו ושזה מוזר שלא אכפת לו שאני אוהב או שונא, מרגיש או לא
מרגיש שום דבר.
'איפה אתה?' היא שואלת 'איפה אני' שואל בחזרה ומסתכל מסביב
לראות סביבה מאד לא מוכרת,
אני עוצם עיניים ואומר לה 'אני איתך' 'איתך, אהובה שלי, אני
איתך'. 'מסביב הכל לא מוכר ולא ניגמר וממשיך לאן שהוא שבכלל
אין לי מושג לאן.
האוטו עוצר איפה שהוא ואני שומע דרך החלון מנגינה ציבורית
מלווה שירה ציבורית מאיזה בית בתוך קומה שניה, שלישית. עוד לא
אמרנו די הם שרים בציבור ואני מת לעשן אבל לא יכול, אז אני
יורק על הכביש, אבא שלי סוגר את החלון בלחיצת כפתור ואני אומר
לה שאני אבוא אליה ברגע שתיפתח כבר הדלת הזאת של האוטו המזויין
הזה. 'אני מחכה לך' היא אומרת לי, 'מתוק שלי, אהוב שלי, אני
מחכה לך'.
אבא שלי ממשיך לנסוע עם שתי הידיים שלו על ההגה. אני מנסה
לפתוח את הדלת אבל היא נעולה.
'אבא, לאן אתה לוקח אותי?' אני שואל אותו אבל הוא לא עונה.
העיקר מבחינתו להמשיך לנסוע לאיזה מקום רחוק וכל ההסברים כנראה
נראים לו תפלים, חסרי תועלת אז אני אומר לו שזה באמת חשוב לי
לדעת מה הוא רוצה ממני אבל הוא רק מזיז את הראש שלו ימינה
ושמאלה שני סנטימטר לכל כיוון, פעמיים לכל צד ואני מנסה להבין
את התנועה הזאת. אתה עושה 'לא?' אני שואל אותו.
אבא נו, לאן אתה לוקח אותי? מה אתה רוצה ממני בכלל?
תפסו את סדאם חוסיין, הוא אומר לי לבסוף למרות שקיוותי שיגיד
שהוא לא לוקח אותי רחוק מידי
אבל את סדאם חוסיין הם תפסו וזה מה שהוא אומר.
סדאם חוסיין על הזין אני אומר לו וממשיך להסתכל עליו דרך האוזן
הימנית לתוך הראש.
בדקו לו את השיניים לבדוק שזה באמת הוא.
כן, אבל מה אתה רוצה ממני? אני שואל אותו.
עכשיו בוש יעלה בסקרים, הוא אומר.
אני חוזר להסתכל על הכביש דרך השמשה הקדמית ונושף את כל האוויר
שיש לי בריאות מהאף.
איזה בוש? ג'ורג' בוש?
אבא שלי דופק עם האגודל שלו על ההגה בעצבנות.
הפלאפון שלי בדיוק מצלצל. אמא.
מה העניינים אמא?
אתם בדרך? היא שואלת אותי.
כן, אנחנו בדרך אבל אמא תגידי, יש לך מושג לאן אנחנו נוסעים?
אבא שלי פתאום צועק - אל תשאל אותה לאן אנחנו נוסעים! היא כבר
עברה מספיק.
אמא שלי אומרת שהיא לא שמעה את השאלה אז אני שואל אותה אם יש
לה מושג אם התוצאות של הבדיקות שיניים של סדאם חוסיין חזרו
כבר?
היא שואלת 'מה? איזה בדיקות?' לא חשוב אמא, הסדאם חוסיין הזה
זה זה שתפסו? כן. היא אומרת.
יופי זה טוב, אנחנו בסדר גמור, מאד מתעניינים פה אחד בשני
ונוסעים לאן שהוא לא מוגדר שאין לי מושג לאן, אני אומר ואבא
שלי לוחץ end . הוא עושה 'לא' עוד פעם.
אני עוצם עיניים ואבא שלי אומר לי שאני בעננים, מסתובב סביב
שמיים לא ברורים מלאים צבעים לא קיימים, סוטה דרך מוזר ומסובב
בדרך מבין וילונות מוסתים של איזה פרץ חלון של המציאות.
אבא שלי חושב שאני לא ממוקד ואני חושב שאבא שלי לא מחובר
למציאות או שמחובר מידי למציאות,
הוא חושב עלי מחשבות מנותקות ומיושנות. אני מרגיש יותר מידי
אנרגטי בשביל אבא שלי, מחפש פורקן, קפיצה חדה של מד מהירות,
קצה דרך או התחלה של משהו חדש מקורי וסוחף אל מקום אחר מעבר
לכל השגעונות הוותיקים, תחושה של חוסר סדר, מעבר חד מבין שני
מצבים או מעבר נקי בין משפט למשפט, בין אב ובן.
אבא שלי חונה ליד כניסה אל מבנה גדול עם דלתות זכוכית זזות.
אני מקבל את הבחילה ונזכר שאני עדיין מסטול מהלילה, מטושטש
וחלש אני מתקרב אל הדלתות הזזות והן בולעות אותי פנימה אל תוך
מה שנראה כמו חדר המתנה קטן צפוף באבות ובנים אחרים. אבא, לאן
אתה לוקח אותי? אני שואל אותו, אבל הוא לא עונה לי הדפוק הזה.
בחור אחד רץ החוצה ואבא שלו נשאר לשבת לשבת על הספסל כאילו שלא
ראה, בחור אחר מותיר את אבא שלו מאחוריו, בלי להסתכל אחורה,
הוא יוצא דרך הכניסה.
ואני מסתכל על אבא שלי, רוצה ללכת אבל נעצב מהמחשבה להשאיר
אותו לבד, כזה לא מחובר, מנותק מהבן שלו שרוצה לברוח לו
מהידיים, אני מת לעשן אבל אין לי ברירה אלא להתעצב ולהיכנע
לניכור האין סופי ביני ובין הסביבה ההולכת ומתרחקת שבורחת ממני
כל הזמן, היא מחזיקה לי את הידיים, תולה את הראש שלי על מחשבות
לא מציאותיות שלא מתחברות לשום דבר.
אני יושב על הספסל וחושב איך לקום בלי להותיר חלל או קרע ביני
ובין הרצון שלי או בין רצונות של אנשים אחרים שאוהבים אותי.
אני רואה דלת שקופה אל מרפסת קטנה ושואל את אבא שלי אם הוא
רוצה לצאת לעשן איתי סיגריה, הוא מחייך פתאום כאילו שאמרתי לו
שאני אוהב אותו, אני חושב שזה בטח היה משמח אותו לדעת ומחליט
להגיד לו את זה בהזדמנות הראשונה. הוא קם מהספסל, אחריו קמים
עוד אנשים, הם יוצאים למרפסת, אנחנו מדליקים סיגריה נשענים על
מעקה שממשיך בלי פינה להתעגל מעל רחובות צרים ומפותלים, אבנים
וכיוונים אל המישור המסתעף. הכתף שלי נוגעת בכתף שלו, הוא מעשן
ומחייך ואומר לי שהוא זוכר זכרונות רחוקים שגורמים לו להרגיש
טוב.
הוא אומר לי שהוא זוכר אותי תינוק קטן ושקט, ילד שאהב להתבונן,
הוא אומר לי שהוא זוכר אותי לומד איך ללכת ולדבר, הוא אומר לי
שהוא זוכר אותי אוהב אותו ומחבק אותו, הוא זוכר איך הקשבתי לו
לדברים שאמר, איך נתתי לו את הכבוד הכי גדול שהוא אי פעם קיבל
מבן אדם אחר.
הוא מעשן ואומר לי שחסר לו הכבוד הזה שנתתי לו, הוא מעשן ואומר
שאני חסר לו.
אני מחבק אותו, אני אוהב אותך אבא, אני אומר לו, אני מכבד
אותך, אחרים מתחבקים גם, אחרים נשארים להישען על המעקה, אבל
אבא שלי מחבק אותי בחזרה ואומר לי-'סדאם חוסיין על הזין'
הוא אומר ופעם שנייה, 'סדאם חוסיין על הזין' הוא צוחק ובוכה.
אני פוקח עיניים לראות טיפות גשם על השמשה הקדמית, אבא שלי
נוהג עם שתי הידיים שלו על ההגה, אני שואל אותו לאן הוא נוסע
אבל הוא לא עונה.
אני עוצם עיניים ומעשן איתו ומחבק אותו ושואל אותו לאן הוא
לוקח אותי.
'לא למקום רחוק מידי', הוא אומר, 'אני לוקח אותך קרוב אל מקום
שרצית להגיע ושלא ידעת איך.'
אבל האוטו עוצר ואני פוקח עיניים לראות את אבא שלי יוצא
מהאוטו, הוא מוציא מתא המטען מזוודה גדולה וכמה שקיות עם דברים
שלי מהבית. אני יוצא מהאוטו ורואה את החברה שלי מתקרבת אליי,
היא פותחת מעלינו מטרייה ומחבקת אותי. היא אומרת לי שהיא אוהבת
אותי. אבא שלי חוזר לאוטו ונוסע לאן שהוא שאין לי מושג מה, אני
מסתכל עליו מתרחק עד שנעלם מאחורי פנייה ואני נשאר להתחבק איתה
מתחת מטרייה שלה, ליד הבית שלה, ביחד איתה. 'אני אוהב אותך'
אני אומר לה.
אבא שלי נוסע לבד עם שתי הידיים שלו על ההגה ולידו, איפה
שהייתי, אין עכשיו אף אחד.