אז כנראה שכמה שאני חושבת שכל המגזינים האלה לא שווים בגרוש,
החלטתי להקדיש קצת זמן לכתבה שראיתי שם.
היא נראתה כמו הדבר האחרון שיכול להוציא אותי מהאובססיה
הנוראית הזאת, "איך נגמלים מהאקס".
בעיקרון אני אמורה לכתוב לו מכתב - לאקס...
כל מה שעובר לי בראש בקשר אליו, דברים קשים שמעולם לא העזתי
להגיד.
לתת לזעם שלי לצאת החוצה ואפילו לאחל לו את כל  הרע שבעולם, אם
רק בא לי.
בקיצור כל מה שאני רוצה - חופשי! אח"כ... לקרוע לגזרים ולהשליך
לפח.
יאללה למה לא? טוב, אז... איך אני אתחיל?

לאורן,
אתה חרא של בן אדם.
כן כן,בדיוק ככה, חרא של בן אדם.
אתה לא מתחשב, לא איכפתי, אגואיסט מסריח!
אני מאחלת לך למות על כל מה שעשית לי!
על זה שבגדת, על זה שידעת שהזונה עובדת עלי ולא אמרת כלום
למרות שזה יפגע. על זה שגם אחרי שגיליתי בדרך הקשה והכואבת
שזאת היתה היא שטעמה אותך, שיחקת אותה כדי שתצא בסדר מכל
העניין, ולא היה איכפת לך אפילו שהיא קשרה איתי את הקשר הכי
חזק בעולם רק כדי להגיע אליך ולרמוס אותי בדרך. על זה שראית
שהיא מוכנה לעשות הכל בשביל להיות איתך אז הלכת על שנינו ביחד,
לא פעם אחת. על זה שאני לא ישנה בלילות כי אני חולמת עליך
ומתעוררת בבהלה עם דמעות בעיניים. על זה שהייתי אחת מתוך אלף
בנות תמימות ומסכנות שעבדת עליהן. על זה שמכרת לי סרטים עד כמה
אני יפה, ושאתה כל כך רוצה אותי.. אבל זה היה שקר. על זה שעשית
הכל כדי לקבל ממני משהו, ואני שמחה שלא קיבלת. על זה שכל הזמן
מתנשק לי מול הפנים עם אחרות - רומס לי את הלב ברגע. על זה
שכבר כמה פעמים נשמטה הסכין מידיי ממש ברגע האחרון. על זה שאין
רגע שאני לא חושבת עליך. על זה שכל דבר קטן מזכיר לי אותך. על
זה שהיית חייב להרוס הכל אחרי שכבר נפרדנו. לקלל, לפגוע בי,
להוריד אותי לשפל, ולהוריד לי את האגו והביטחון יותר נמוך ממה
שהיה. על זה שליד חברים שלך אתה הכי שונא אותי ומנסה להיות
מגניב, אבל אח"כ - שואל חוקר עלי ומתעניין. כאילו עדיין מאוהב
בי. על כל הצלקות שהשארת.
על זה שהרסת לי את החיים...
על זה שאני אוהבת אותך...
על כל זה מגיע לך למות.

אבל המטרה של כל זה היא שאני ארגיש טוב עם עצמי, למרות היותך
קיים. אז רק שתדע, שאתה לא תשבור אותי.
כי אפילו שאתה לא איתי יש לי את הטוב שבי.
זה שאתה לא שלי לא אומר שהשתנתי.
אני נשארת אותו אדם חיובי גם אם הביטחון העצמי שלי צנח בגללך.
אני עדיין אני! ואפ אחד, אבל אפ אחד לא יקח ממני את מה שיש לי,
במיוחד שלא אתה יא בן זונה!
יש לי את האנשים האהובים והאוהבים שלי שבחיים לא ינטשו אותי
כמוך!
וכמו שנאמר בשיר "כל מה שנשאר" (בוטן מתוק בקרקס) ;

"ועכשיו אני חוזרת לבקש (לקחת!) את כל מה ששייך לי,
לא מצטערת,
זה הזמן שלי לצעוק בחזרה!
אני אדאג שיהיה לי טוב... יהיה לי טוב!"  

רק כדי שתבין שאלה החיים שלי עכשיו... בעצם תמיד היו.
ואני שמחה כי אתה לא תיקח ממני כלום, כבר לקחת מספיק.

מי יתן ולא יהיו עוד אנשים מגעילים ודוחים כמוך!

                                    -אני-

קריאה אחרונה - מנגבת דימעה צבועה בשחור שנפלה על הדף...
"הוא לא יחזור יותר להרוס אותי, שלום ולא להתראות."
קורעת את הדף לחתיכות הכי קטנות שאפשר!
שוב בוכה. נשימה ארוכה.
הדף עף לו עכשיו... בחתיכות קטנות קטנות דרך החלון, מתפזר על
האדמה הרטובה עם הרוח.

שלום.