פני המסכה הם פני השקט והרע.
חוסר הבעה, האימה האנושית,
חצובה בתדהמה.
אנחנו לובשים גלימות,
גלימות מאור ועצבים,
מדם ונימים.
אך בתוכנו טוב ורחמים.
מצורך להגן, לבלום את האימים.
פנינו לובשות מסכות, מסכת שקט
מסכת הבלים.
אך בתוכנו אהבה ושמחה.
האם יש טעם בכל מסכה,
אם אפשר בלעדיה.
להתבייש בהבעת הפנים, בכנות באמת אחת ויחידה,
לחיות כמה דרכים,
להשתנות
אך בתוכנו לפעמים,
מרגישים כשוטים.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.