|
באוזניי אני שומעת
צלילים רחוקים
מדמיינת לי בראש
יפנית על חוטים
בתנועות מחול עדינות
היא מזיזה את גופה
לצלילי המוזיקה
אני עוצמת את עיניי ואני שם
בדמות היפנית עם חוטים ביד
מגששת באפלה
חלילי צד מובילים אותי
בית מעץ גינה קטנה
ברגליים יחפות אני רוקדת
את הריקוד שלה
מאופרת בכבדות להסתיר את פניי
קימונו לבן עם פרחים אדומים
מבדרת את כל הנוכחים
עוצמת את עיניי
שוב החליל מוביל את צעדיי
ובמין תנועה חרישית אני נעלמת |
|
|
זה התחיל כבר
בגיל חמש. ממש
בהתחלה, עם
הפרסומת הראשונה
שלי לקונדומים.
כבר אז הבחנתי
בשינוי במדיניות
של סוכנות. אני
זוכרת איך צעקתי
על הסוכן שלי,
על למה הוא מביא
לסוכנות ילדות
קטנות שלא
מוכנות לעולם
הזוהר התככני.
וצדקתי. אפילו
אמא שלי אמרה.
דוגמנית בפרץ
נוסטלגיה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.