לקחת את הכעס הזה, ולעשות איתו משהו, אחרת אני
יוצאת לרחוב ויורה שם בגולגולת גולגולת לצלילי וויוולדי
שהשתכן לאחרונה בראשי. אחח  איזה עולם מסריח.
אני והפסיכולוג שלי עובדים עכשיו על הקטע שזה יהיר
לחשוב שצריך להיות צדק בעולם (לפי אמות המידה שלי).
והוא גם מאיר את עיני ומגלה לי שהורים לא חייבים לאהוב
את הילדים שלהם באופן שווה וזה בעצם מה שקורה בערך
בכל העולם. ורק לי עדיין בא לעמוד באיזו ככר כפר מחורבנת
ולצעוק what the fuck? ומי אחראי פה על כל העיניינים?
ואיזה סם מקולקל לקח ההוא מלמעלה יום לפני שהוא ברא
ת'עולם? ואז יקומו להם כל הפסיכיאטרים המזויינים ובדוחות
החמורים שלהם עלי הם יכתבו אישיות גבולית או משהו,
וזה יעזור להם לישון בשקט בעוד הבן הפדופיל שלהם
בדיוק משפיך לאיזה ילד קטן על הפנים באיזו סמטה חשוכה.
וליפי הנפש בינכם, אלה עם מצב הרוח היציב, אלה שתמיד
טוב להם והם רוב הזמן מחייכים, כי הם זוכרים ובוחרים
להסתכל רק על הכוס המלאה. כל אלה שגדלו בבתים
תומכים, ומטפחים ומעניקים.(ולמזלם לא עלו על זה שאבא
שלהם מזיין את המזכירה בעבודה לפני שהוא קונה להם
מכונית עם שלט רחוק) כל אלה שהלכו במסלול הקבוע של
חברה, בגרות, קורס קצינים, אוניברסיטה חברת הייטק.
אלה שתמיד מתקבלים בראיונות עבודה או שגם אם לא,
אז הם לא הולכים וקושרים סלע ענק לצווארם ומשליכים
עצמם לבור שופכין, אתכם אני ממש שונאת. עם הסנדלים
הפאטתיים שלכם בטיול לתאילנד, והפאוץ' המסריח שעדיין
תלוי לכם על הכתף גם בשנת 2004. והחברות האשכנזיות
שלכם, עם השיער חלק  מקלות, והמשקפיים. אלה
שאף פעם לא מתאפרות, שתגרורנה אתכם בביצים לחופה,
ותגרום לכם להתקרח הרבה לפני שהגוף שלכם אפילו חשב
לפתח אלרגיה לטוסטסטרון של עצמו. איך לומר את זה?
אין לי יותר כוח לנסות לעטות את מסכת ביבי (בעוד אישתו
מאושפזת במחלקה פסיכיאטרית בשוויץ) ולשדר עסקים
כרגיל. אין לי כוח לשחק את המשחק של אשת העסקים
העיניינית, החדה, האסרטיבית.כשאני יושבת מול חבר
כנסת שנואם בקול רם על המשבר ישראלי- פלסטינאי,
ועל הדרך לפתרונותיו. בעוד כל מה שאני רואה זה את
מר ח"כינו ממרר בבכי לאשתו שתכניס אותו הביתה אחרי
שתפסה אותו רוקד בחזייה, חוטיני וליפסטיק אדום, בזמן
שהפיליפיני בביתם חובט בו בתחת עם מחבט השטיחים
וברקע מתנגן אגם הברבורים. אין לי כוח לבנות של.. ו
לבנים של... אין לי כוח שעוד כמה שנים דודו טופז יהיה
ראש הממשלה. נגמר לי הכוח לפציפיסטים שעברו לעשות
חלטורות למפעל הפיס. מבאס לי ת'צורה שקצינים בשייטת
קמלים מסרטן, ושהעובדים ברמת חובב לא יפליגו הרבה
מעבר לגיל הפנסיה, ומי שכבר יגיע לשם בכוחותיו האחרונים
יגלה שוב שהמדינה בה' הידיעה עשתה לו עוד סיבוב על התחת.
מבאס אותי, נמאס לי, ואפילו הסימום להמונים בצורת הזבל של
ערוץ שתיים רק מעצבן אותי במקום להרגיע, כמו איזה אקסטזי
מלא אשפה שמוכרים לילדים במועדונים ואז לפעמים הם מתים.
ונמאס לי מראש מאלה שיקראו את זה ויקלטו שאני מיזנטרופית,
או ימליצו לי לקחת כמות כפולה של פרוזאק,
כי את זה אני כבר עושה. אז זהו זה מה שיש,
ועם זה אני אנצח... או שלא.