5.1.04
"שני, כשאנחנו מתנשקים אני לא מרגיש את הפרפרים בבטן, אני
מרגיש כאילו אני מנשק ידידה טובה שלי, לא את חברה שלי.
אני מעדיף שנסיים את זה פה כי אני לא רוצה להיות כמו
הבני-זונות האלה שפגעו בך, ואני לא רוצה סתם להיות איתך, אני
מעדיף שנסיים את זה פה ונחזור להיות ידידים טובים כמו פעם,
וחוצמזה ש...  את ילדה קטנה שלא יודעת לאהוב. את מתאהבת
מהר מדי...".
"כן, אני מבינה..."- אמרתי והורדתי את המבט שלי לאדמה.
הרגשתי שהעיניים שלי, שהיו העיניים הכי מאושרות בעולם במשך
ארבעה ימים חזרו לעצמן, הן קיבלו את המבט הקבוע שלהן, את
העצבות התמידית שלהן שספק נולדתי איתה וספק קיבלתי אותה עם
השנים. נשכתי לעצמי את השפה... כאילו שאני מנסה לעצור בעד
הדמעות, אבל האמת היא שלא היו דמעות, ושאת השפה נשכתי כנראה
מתוך אינסטינקט. והוא מברבר לו שם איזה משהו, אני מניחה שהוא
אומר את כל הקלישאות המטומטמות האלה של "אל תדאגי, הידידות
שלנו לא תיהרס" וכל מיני כאלה, אבל אני בכלל לא מקשיבה לו,
אולי אפילו לא שומעת אותו, שמעתי את מה שהייתי צריכה לשמוע,
ואת משפט המחץ... שאני ילדה קטנה שלא יודעת לאהוב, זה הספיק
לי.

הוא לוקח את היד ומרים את הפנים שלי באצבעות העדינות שלו
שלפניי שעתיים טיילו לי על הגוף, מסתכל עליי ושואל: "את עומדת
לבכות?"
וואו, איך הגעת לזה, אתה פשוט צריך לזכות בפרס נובל על הגילוי
המדהים שכרגע גילית: "לא, מה פתאום, אני תמיד נושכת את
השפה"
"אהה (נושם לרווחה), לרגע נבהלתי... אם היית בוכה נשבע לך
הייתי מתחיל לבכות פה איתך"
אויי כמה מרגש...
אחריי שקטלת בצורה כל-כך בוטה את היכולת שלי לאהוב, אתה פתאום
בא ומפגין כלפיי את הרגשות שלך?
מי בכלל יכול להבין אותך???
טוב ששעתיים לפניי זה עמדנו ליד מראה והוא אמר לי "שני תסתכלי
איזה זוג יפה אנחנו. בטח כל מי שרואה אותנו ברחוב אומר לעצמו
"וואו איזה זוג יפה" " כן אה?!
בגלל זה נפרדנו אחריי שעתיים??? בגלל היותנו זוג כזה יפיפה???
מי מבין אותך בכלל???
לא נראה לי שאתה בכלל מסוגל להבין את עצמך, אבל ניחא, אתה
נדפקת עם עצמך לכל החיים, לא אני.

"למה לא נישקת אותי אז, כשהייתה לך את ההזדמנות, הרי כל-כך
רציתי שתנשק אותי, עשיתי הכל רק כדי לגרום לך לנשק אותי, אז
למה לא נישקת אותי?"
"שני, את היית שיכורה!
את לא ידעת מה את עושה. אז נניח שהייתי מנצל את המצב, ואז יום
אחריי זה היינו רבים? היית כועסת עליי שניצלתי את המצב שהיית
בו, וחוצמזה שהיה לך ריח לא ממש נעים מהפה... ריח חריף של
אלכוהול"
חחח טקט אף-פעם לא היה לו.
"ואם לא הייתי שיכורה אז היית מנשק אותי?"
"אני לא יודע, באמת שלא"
"טוב די עם השטויות, אני רוצה שנחזור..."
"תיראי שני אני לא יודע מה להגיד, תני לי כמה ימים לחשוב על
זה..."
"קח כמה זמן שאתה צריך..."
אויי איזו תשובה מעודדת, "אני צריך לחשוב על זה", חחח איזה
סתומה, איך בכלל יכלתי להעלות על דעתי שאנחנו נחזור אי-פעם,
ובמיוחד בתקופה הזאת, טוב, לפחות הוצאתי את זה מהלב, אחריי חצי
שנה טוב באמת שנזכרתי, אבל עדיף מאוחר מאשר לעולם לא.

"שני, חשבתי על זה ואני מעדיף שלא לחזור על אותה טעות, אני
מעדיף שהמצב בינינו ישאר כמו שהוא"
"טעות" זה מה שהיה בינינו?
וואלה טוב לדעת שהחבר הראשון שלי מחשיב את החברות שלנו
לטעות... כמה מעודד.
"אם אתה אומר..."
נו ברור... ברור שאם הוא אומר, הרי הכל קרה ממה שהוא אמר,
מהתחלת כל הקשר הספק ידידות וספק אהבה הזה, הכל קרה כי הוא
אמר, אז כמובן שגם במקרה הזה הוא אומר את המילה האחרונה, ואני,
כמו תמיד צריכה להבין, ואני, כמו תמיד לא מבינה.
האמת היא שנראה לי שבגלל זה התאהבתי בו, בגלל שאף-פעם לא הבנתי
אותו, משום מה התכונות האלה מושכות אותי בבן-אדם.
ובכלל... מי המטומטם שאמר שבמערכת יחסים יש שניים ולכן השניים
יקבעו על המערכת יחסים הזאת ולא מישהו אחד מחליט כל מיני
החלטות לגביי הקשר, האמת היא שזה נשמע נורא הגיוני כי אם הקשר
בנוי משני אנשים משמע שניהם מקבלים החלטות לגביי הקשר ואחר-כך
מתייעצים עם הצד השני, ככה זה אמור לעבוד לא?
ופה מגיעה הבעיה, ככה זה אמור לעבוד, אבל לא ככה זה עובד!
אם צד אחד רוצה להיפרד, אז הוא לא בא לצד השני ואומר לו
"תשמעי, הקשר שלנו לא טוב לי, הוא כבר לא מסב לי אושר וחשבתי
להיפרד, יש לך אולי איזו הצעה לשיפור הקשר לפניי שאני עוזב
אותך?" כן, תמיד ימצאו לזה תשובה, אבל אני אישית עדיין לא
שמעתי איזושהי תשובה הגיונית לסיטואציה הזו.

"אתה יודע, מצד אחד אני מסתכלת עלייך ואומרת לעצמי "פאק, איך
יכול להיות שמהבן-אדם המקסים הזה שפעם היית נהיית... נהיית
כזה", אבל מצד שני אני אומרת "דווקא טוב שהשתנת בצורה כל-כך
דראסטית, זה מה שעזר לה לשכוח ממך סוף-סוף, להשאיר את הכל בעבר
ולהמשיך הלאה", אז כן, זה דווקא טוב שהשתנת, למרות שהשתנת
בצורה כל-כך... כל-כך..."
"היא אהבה אותי שנה?
וואי היא הייתה ממש חזק בקטע שלי"
"כן אההה... אחריי הכל שנה זה לא משהו שהולך ברגל"
אני לא מבינה בכלל למה היא ציפתה שהוא יבין מה זה לאהוב מישהו
שנה, מה זה לקום כל בוקר עם חיוך ענקי על השפתיים למרות העובדה
שאתם לא ביחד ואפילו לא בכיוון, מה זה לחשוב על מישהו 24 על 7,
מה זה שהלב שלך כאילו רוקד טראנס בבית החזה כשאת רואה אותו
נכנס בבוקר עם המבט העייף הזה על הפנים, הוא לא יודע מה זה...
הוא פשוט לא יודע מה זאת אהבה.
אני לא מבינה איך היא בכלל ציפתה שהמאהב הלטיני שלנו יוכל
להבין את זה ששני, הילדה הקטנה שלא יודעת לאהוב, אהבה אותו.

אני לא מבינה בכלל איך יכלתי לאהוב אותך,
אני לא מבינה בכלל איך אחריי כל מה שקרה עדיין רציתי אותך,
אני לא מבינה בכלל איך פעם רציתי אותך בחזרה,
אבל מה שאני כן מבינה זה למה שכחתי אותך,
למה אני כבר לא אוהבת אותך,
בכלל!!!