מציאות שלא נשברת
בכל הדרך ניצבת בפניי.
כל כך סוריאליסטי
עד שדעתי נטרפה האם אמת זו או לשווא.
ביום-דמותך תתרוצץ במסדרונות מוחי,
ובליל-במעברי המסתור של התת-מודע שלי.
כשאביט בך,
אביט בעתיד הנשקף לי.
צרחות של אהבה בלתי נשלטת
בוקעות מכל גופי.
לא אשקוט וליבי לא ישבע,
לא אוכל לנוח ולא ארווה את צמאון עיניי,
לא אסבול נטל פיזי כזה,
גופי, נשמתי, מוחי וליבי
לא יעמדו בשגעון,בטירוף ,בחוסר השפיות וההגיון שבדבר
שלא אוכל להביט בבבואתך למשך יממה תמימה.
עורי יהפוך יבש וחסר אונים,
חסר תועלת ותכלית,
ברגע שלא אוכל להרגיש את מגע המשי שלך,
המגע החם, האוהב, המזמין, המלטף, המרגיע,
המגע שאליו חשקה נפשי.
עינייך החומות, הגדולות, המבריקות,
שפתייך הרכות והמלאות,
גופך הגברי, המוצק, הבנוי בצלם השלמות,
תכונותייך שארצה ללא די,
אהבתי הבלתי נלאית כלפייך,
עד שהמוות יפריד בינינו. |