חשבתי שברגע שאני אלך, ברגע שזה יגמר,
הכל יראה יותר טוב, הכל ישתנה לטובה.
איך הכל נהרס בחשיבה שהובילה לכביש ללא מוצא.
נשארתי אותו הילד, אותה הצורה, רק עם הבעת פנים שונה.
איך הייתי בטוח שאני עושה את הדבר הנכון?
מה חשבתי לעצמי שהחלטתי לקום וללכת ?
אני פשוט בדיחה מהלכת, סמל הטפשות, ולא אני לא נסחף.
אני באמת כל כך מטומטם. אהבת אותי ואני אותך.
המשוואה היתה מושלמת ותמיד הייתי טוב במתמטיקה,
אך לא ידעתי שלאהבה יש גם דרך נכונה שצריך לפתור.
המבט שלך הזה נחקק בראשי, התמונה הזאת של העינים שלך
לא יוצאת ממוחי, התקופה הזאת חרוטה בזיכרוני...
חרוטה עמוק גם בתוך ליבי |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.