לא היה תור ארוך מידי הערב. למרות שזאת בכורה עולמית. היינו
בקולנוע ארבעה. אני, מירי, עודד וענבל. שני זוגות. דאבל דייט.
הסרט התחיל טוב. אפקטים מגניבים ופיצוצים כמו שאני אוהב. אבל
אחרי חצי שעה התחיל לשעמם. דיבורים ופלאשבקים לילדות. כנראה
הבמאי גמר את כל התקציב על החצי שעה הראשונה. כשנמאס לי
לחלוטין החלטתי להסתכל על מירי שלי במקום על המסך. היא בהתה
בסרט עם עיניה הגדולות. היתה יפה מתמיד. בעודי בוחן את פניה
הבחנתי בנקודה קטנה ליד האף שלה שהייתה חדשה לי. אולי חצ'קון?
לא, בהחלט לא חצ'קון. יותר כמו נקודת חן קטנה. אבל איך לא שמתי
לב לנקודה הזאת בעבר? הרי הכרתי את פניה של מירי כמו את כף
ידי.
הגיבור של הסרט בדיוק ירה במישהו. מבטי שב למסך הגדול והמשכתי
בצפיה. לאחר כחמש דקות שוב היה דיאלוג משעמם ושבתי להביט
במירי. הנקודה השחורה שליד אפה עדיין היתה שם. למען האמת היה
נראה כאילו היא גדלה מעט. האור של הסרט שב מפניה של מירי, ואני
המשכתי לבהות בנקודה הקטנה. הופ. עכשיו אני בטוח שזה זז.
הנקודה קפצה והתרחבה והשאירה אותי המום. הנקודה אולי הכפילה את
גודלה וכעת גם רעשי אקשן לא יזיזו את המבט שלי מהנקודה. לא
האמנתי למראה עיני. התחלתי לנסות להזכר האם שתיתי איזה בירה
היום או שעישנתי משהו. לא. לא עישנתי כבר שבועיים ולא שתיתי
מאז יום שישי. הנקודה עמדה שם ובהתה בי חזרה. חיכיתי לתזוזה
נוספת שלה והיא, כאילו ידעה שמסתכלים עליה, פשוט ישבה שם ללא
תזוזה.
לפתע ללא אזהרה מוקדמת הנקודה קפצה מפניה של מירי ישר לתוך
קופסת הפופקורן שלי. ניתרתי מהכסא בבהלה ומייד התעשתתי
והתיישבתי בחזרה. הייתי בטוח שאני שומע מתוך קופסת הפופקורן
רעש של כרסום. העפתי מבט פנימה וראיתי את הנקודה, שכבר היתה
בגודל של גולה קטנה, פשוט אוכלת לי את הפופקורן. ככל שאכלה היא
המשיכה לגדול ולגדול. ניסיתי להסב את תשומת ליבה של מירי
לנקודה הזוללת ונגעתי בכתפה. מירי לא הזיזה את פניה מהמסך ורק
לחשה "מה?". השבתי לה בלחישה "יש פה נקודה בפופקורן והיא
גודלת". מירי אמרה "אתה עם השטויות שלך, ידעתי הסרט ישעמם אותך
אבל אותי הוא מעניין אז תן לי לראות". הנקודה המשיכה לאכול
ולגדול. היא היתה כבר בגודל של כדור פינג פונג. "אבל מירי",
התחלתי לומר והיא השתיקה אותי ב "אל תפריע, יש בדיוק קטע
טוב".
הנקודה סיימה את כל הפופקורן כולל אריזת הקרטון והתחילה לאכול
את הכיסא שלפני. מהירות האכילה שלה גברה והיא העלימה את כל
המשענת של הכיסא בתוך כמה שניות. הבחורה שישבה בכיסא פשוט נפלה
עלי והשמיעה מין צעקה של בחורות. הגבר המגודל שישב לידה חשב
שאני שברתי את הכיסא. הוא קם ופנה אלי בכעס "מה קרה?". נרתעתי
אחורה והתגוננתי "לא יודע" אמרתי. הבחור תפס אותי בחולצה ולפתע
השמיע אף הוא צרחה שהזכירה את הצרחה של החברה שלו, כיוון
שהנקודה השחורה שהייתה כבר כדור שחור בקוטר של כ 15 סנטימטר
זינקה על פרצופו ואכלה לו את האף.
בהלה פרצה באולם הקולנוע. אנשים שעטו לכיוון היציאות בזעקות
רמות. הסרט הופסק והאורות נדלקו. עודד וענבל היו בין ההמון
הבורח, ומירי נותרה המומה לידי. בתוך שניות ספורות רק אני,
מירי, הנקודה השחורה והבחור האכול למחצה נותרנו באולם. הנקודה
המשיכה באכילת הבחור, ומירי בחרה להתעלף.
הנקודה סיימה את הבחור ולא השאירה ממנו אפילו שלולית דם. פשוט
כילתה אותו לחלוטין והעלימה אותו כליל. כעת הייתה בגודל של
כדור באולינג. אני לא קמתי ממקומי. רציתי לקום ולברוח אבל משום
מה הייתי קפוא ולא מסוגל לזוז. חשבתי שזהו, הנקודה תאכל אותי,
אבל היא לא נגעה בי. היא עברה לאכילת כל הכיסאות באולם וכל
שאריות הפופקורן, השתיה והממתקים שהשאירו האנשים שברחו.
כשסיימה את הזלילה הגדולה נותרו רק שני כיסאות באולם. על אחד
אני ישבתי, ועל השני שכבה מירי מעולפת. הנקודה השחורה, שהגיעה
כבר לגודל של מתאבק סומו עצום, נעמדה מולי. ראיתי לרגע תקציר
של חיי, לא משהו. אבל לנקודה השחורה היו תוכניות שונות. במקום
לאכול אותי או את מירי היא התחילה לרעוד ולשנות צורה. חור נפער
בה והתרחב. היא שלחה מעין שורשים. הנקודה שינתה את צבעה משחור
לאפור, החור קיבל צורה של פה ענקי עם שיניים, והשורשים הפכו
לארבע רגליים. היא נראתה כמו שילוב בין פיל ותולעת.
הנקודה הוציאה לשון אימתנית והתחילה ללקק אותי ואת מירי, שהיתה
עדיין מחוסרת הכרה. להגיד שהייתי המום בשלב הזה זה מיותר כמו
לזיין אישה בהריון. ישבתי באולם קולנוע ולוקקתי על ידי מפלצת
שהיתה עד לפני 10 דקות נקודה קטנה ליד האף של החברה שלי. מירי
פתחה את עיניה ופלטה צרחת אימים. הנקודה הפסיקה בליקוק ונראה
היה שהיא נבהלה מהצרחה. "מה קורה פה?", קראה מירי.
"הנקודה מהפופקורן גדלה", עניתי. המפלצת התקרבה אלי ופתחה את
פיה. שוב הנחתי שהיא תאכל אותי אך דבר הרבה יותר מוזר קרה. היא
דיברה.
"אהה בהה", אמרה הנקודה, "אבא!".
מרוב הפתעה פשוט אמרתי "מה?"
"אבא!", אמרה שוב. היא המשיכה ללקק אותנו עוד קצת ואז אמרה
"אמא!".
"אלוהים", אמרה מירי, "היא חושבת שאנחנו ההורים שלה".
"בצדק", אמרתי, "היא יצאה מתוך הפרצוף שלך".
"מהה?", קראה מירי.
"בזמן הסרט ראיתי שיש לך נקודה על הפנים ליד האף, ואז הנקודה
גדלה וכנראה היתה רעבה.."
השוטרים שפרצו לתוך האולם קטעו את דיבורי. הם לבשו שחור והיו
מצוידים בנשק כבד. "אתה שם!", קרא אחד השוטרים, "עצור! אתה ליד
הכסאות". הנקודה קפצה לעבר השוטרים והתחילה לאכול אותם.
השוטרים שלא נאכלו ירו בה מספר צרורות, והיא נפלה והפסיקה
לזוז. "אתם בסדר?", שאל אותי אחד השוטרים. "כן", עניתי, "אני
חושב".
"הרגתם את הבת שלי!", צעקה מירי, "רוצחים שכמותכם". היא החלה
מרביצה לשוטר ההמום. "יש כאן פגועת הלם", קרא השוטר.
בתוך האמבולנס הנוסע לכיוון בית החולים מירי בכתה ואמרה "הם
הרגו לי אותה".
חיבקתי אותה ואמרתי לה "אין עצב גדול יותר מאובדן של ילד, אך
עלינו להיות חזקים".
מירי הביטה בי בעיניה הגדולות ושאלה "אתה תשאר איתי?"
"תמיד", עניתי, "תמיד אהיה איתך".
מירי חייכה וחבקה אותי חזק.
למחרת זרקתי אותה. מה, באמת חשבתם שאני אשאר עם בחורה שמשריצה
מפלצות מתוך הפנים?