יש ילדה אחת, יפה, תמירה, נאווה
שאותה אני אוהב באמת, באמת מכל הלב והנשמה.
שחומת עור ולה תלתלים שחורים מתפלא אני ש
מישהי כמוה שמה אלי לב בחיים!

אותה אני אוהב תמיד יום ו לל אליה
גופי עומד ומתפלל
בה אני מאוהב עד סוף העולם.
עליה תמיד אני חושב הרבה יותר מכולם...
לצערי חי אני באשליות נע ונד אני
בין ה מחשבות סגור בין הכתלים
חושב ששלי לא תהיה היא בחיים

כן, זאת הילדה היפה בתבל אליה
רק אני מתפלל אני רוצה שתהיה היא שלי
אבל לצערי זה חלום מיותר כמו יתר חיי.
אז ככה אני נוטש את חלומי ועובר
לעתיד הבא עבורה במקומי מקווה שנשאר
ידידים כי בלי חיוכה המתוק כלל אין לי חיים...

שואל אני את האל, למה?!
למה הוא נותן לי רק
את הבלתי אפשרי להשגה
אז אני נותר בודד אך ללא תשובה...