ג'ני פקמן / מול הריק |
ריק.
לבן בעיניים.
בוהה בו,
והשעות
חותכות בבשרי,
נועצות בי ציפורניהן
החדות
של אינספור
רגעי טירוף,
כמו ציפור טרף
הסוגרת על קורבנה.
ועודנו ריק.
בוהה בו,
גם לאחר שנקרש
הדם,
גם לאחר שנותרות רק
צלקות,
תרה אחר האומץ
לחתום עליו
בשמי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|