על דבר אחד חשבתי באותו רגע...
על דבר אחד חשבתי בשניה הזאת.
כמו כל אדם רציתי לחשוב "מה יש אחרי? מה אני עוזב? מה יקרה אם
לא?".
וברגע זה אמר "תעשה! אל תחשוב! תעשה!"
לא עשה זאת משנאה, לא עשיתי זאת מאהבה, לא עשה זאת מסיבה מובנת
כלשהי, רק ידעתי שזאת הדרך, שזאת התשובה.
כמו משוואה שצריך לפתור, כמו גרף שצריך להבין, זאת התשובה, הוא
הבין.
לא יכלתי להביא את עצמי להתמודד איתו ולשאול, למה?
לא יכלתי לאחוז בטיפת חיים שנשארה לו ולהגיד "לא!"
לא יכלתי להוציא מילה אחרת מהפה שלו.
מה יכלתי לעשות? להתנגד? הוא גדול יותר, חזק יותר ממני, מה
יכלתי לעשות?
בשניה אחת הבנתי, במחשבה אחת הבנתי,בשניה הזאת יכלתי לנצח!
בשניה הזאת יכלתי להלחם!
במחשבה אחת הפכתי גם אני כגודלו, במחשבה אחת חזקתי כמוהו.
במחשבה אחת נלחמנו, במחשבה אחת הכל קרה.
מבמחשבה אחת בלבד נלחמתי בי, המלחמה היתה חזקה ממלחמת עולם
שניה, חזקה מפיצוץ אטומי! והכל היה במוחו, הכל היה בגופי, הכל
התפוצץ!
ואז, כשנכנס המזרק, נפתח ורידי, נפער לרווחה, כמו ידי אם
פתוחות באהבה.
כמו שנאה השוטפת את העולם נכנס הרעל, ובמוחו מחשבה אחת, רק אחת
בלבד.
לא היתה זו שמחה, לא היתה זו שנאה, לא היתה זו חרטה, אלא
ניצחון!
כשהרגשתי את חיו נמסים להם לאט לאט עם ורידי, לא היתה מנהרה!
לא היה אור! לא היה חושך!
אף מלאך לא בא לבקשי, אף שד לא בא לגנובי!
רק מחשבה אחת, רק בקשה אחת הדהדה לה בראשי... |