היא עוברת לידי כל יום בבוקר, קורנת זוהרת וכל מה שצריך שיהיה
בכוכבת על סקסית שיכולה לגרום לך להאמין שיש סיבה לחיים.
היא קנאית, ואני יודע שכשלא כולם רוצים אותה, כשלא כולם צריכים
את החיוך שלה, את התנועה שלה לידם היא לא מצליחה לחיות, היא
צריכה שיעריצו אותה, שכולם יחליטו שהיא הכי טובה.
אני חושב ככה, אני בטוח שאם היא תהיה שלי רק רגע אחד אני אוכל
להשיג הכל, עד כמה שזה רע.
היא מחייכת אליי כל הזמן, היא גורמת לעיניים שלה לנצנץ בצורה
מיוחדת והיא צריכה עזרה, היא צריכה שהנצנוץ הזה יעשה לי להשתגע
כמו שמעולם לא השתגעתי, וזה עשה לי.
היא רבה הרבה עם האנשים הנכונים וכשהיא עצובה היא צריכה חיבוק
היא באה אליי מחבקת אותי ולא מבינה מזה בשבילי להרגיש את
המותניים שלה בין הידיים שלי שמזיעות מהתרגשות - רק שתבוא אליי
כבר היום.
היא באה, המצאתי לה משהו על הדבר הנכון בזמן הנכון.
עכשיו היא בוכה כי הגענו לשלב שבו אנחנו מדברים על דברים
אישיים, היא בוכה על זה שהיא לא של אף אחד, לקחתי אותה, סחבתי
אותה ביד הכנסתי אותה לאוטו והיא בוכה.
נסעתי מהר הייתי חייב להביא אותה לשם.
היא אוחזת במושבים כאילו הם יכולים להציל את החיים שלה, כאילו
אם היא תחזיק את המושבים אז התאונה לא תפגע בה , החיים שלה לא
יפגעו בה.
היא בוכה וכל דמעה שלה נוחתת אצלי בלב וגורמת לי ללחוץ עוד
יותר על דוושת הגז, לידיים שלה ללחוץ יותר על המושבים ולעיניים
שלה להיסגר יותר חזק, היא לא מוציאה מילה, בפעם הראשונה בכל
הנסיעה היא אמרה לי משהו.
ביקשה שאני אסע יותר מהר ,אז נסעתי יותר מהר, כנראה היא העדיפה
לנסוע מהר יותר מאשר לבכות חזק יותר.
היא הסתכלה עליי במבט נוצץ אבל לא מחייך. היא אמרה לי שכולם
כמוה, היא מיוחדת אבל היא לא מרגישה מיוחדת, ואני עזרתי לה
להרגיש ככה.
התקרבתי, נישקתי אותה, נישקתי אותה נשיקה חולה, נשיקה רעה,
נשיקה שעשתה לי לרצות להתחרט, אבל לא התחרטתי כי גרמתי לה
לכאוב, הרסתי לה הכל גם אם היא לא ידעה שזה לא הכל, אבל לפחות
עכשיו היא מתה.

לא באמת, רק בשבילי.

שיט, אבל עוד לא הצלחתי לזיין אותה.