כשהשפריץ אבנר את מוחו אל תקרת הבונקר של הש.ג, בצרור יריות
מכוון היטב מרובה האמ-16 המשומן שלו, ביצע בכל בודאי את הפעולה
המושלמת ביותר בכל שמונה עשר ומשהו שנותיו.
חמש שעות אחר כך יגיע החיל המחליף, הוא לא ידע מה לעשות, יפחד
לנטוש את משמרת הש.ג כדי לא לקבל עונש, יזעיק בקשר עזרה ואף
אחד לא ישמע כי מכשיר הקשר לא בתדר הנכון, יעזוב את משמרתו בכל
זאת, ירוץ לחדר הסמל ומשם למ.פ ומשם לרופא ומשם...

ואיפה טעינו ישאל מפקד הטירונות את המג"ד והמג"ד את המ"פ והמ"פ
את המ"מ והמ"מ את הסמל והסמל את החניך התורן.
ואיפה טעינו ישאלו זוג הורים המומים את המורים, והמורים את
ההורים, וההורים זה את זה, ותלמידי הכיתה שידעו כמעט הכל ולא
אמרו כלום.
ואיך זה קרה וממי שמעת ישאלו חילים צעירים בחופשה מחלון
המכונית הפתוח בשבת בדרך לים.
ועל הקבר הפתוח יישא המ"פ נאום על טובי בנינו, והרב יעלים עין
ויסכים בגלל איזה שהוא ספק ספק, כי מכתב לא היה, לקבור בתוך
הגדר, והמ"מ יזיל דמעה והחברים יבואו שורות שורות, בנים בנות ,
מורכנים מורכנות.
ובועדת החקירה כולם ישאלו איך, ויפיקו לקחים, והאחראים יינזפו,
ומישהו יעניש את המ"מ שנתן לאבנר מליקסון טוראי, לשמור שתים
עשרה שעות ביממה, רק בגלל שהוא חיל מצ'וקמק חסר מושג בחיילות.
ובעצם אולי דבר מכל אלו לא יקרה? אולי ועדת חקירה לא תהיה,
וליד הקבר הפתוח יעמדו רק זוג הורים עריריים ומעט חבריהם,
ושלושה אברכים בשכר שעה להשלים מניין ?
ולכן נצר אבנר את נשקו, והלך לישון עד בוא המחליף.