מכתב אהבה שכתבתי בגיל 18, ולא נשלח מעולם...
הבחורה גדולה ממני ב-5 שנים בערך, ומזמן כבר התחתנה...
אחרי שנים שלא התראינו, בהן לא שכחתי אותך, לפתע פרצת לחיי
והיצתת מחדש את ליבי. כקרן אור צבעונית, המפלסת דרכה דרך ענפי
העץ הסגור והריק, מילאת את ליבי באור רך וחמים.
אף פעם לא חשבתי שאתאהב במישהי מהר כל כך. אני יודע שקשר
רומנטי, ספק אם יהיה ביננו אי-פעם. לבקש ממך ישירות קשר כזה,
ללא ידיעת רגשותייך כלפיי, זה יהיה בשבילי כמו ללכת על חבל דק
בין גן עדן לגיהנום, אך החבל הזה, כך נראה כרגע, הוא השביל
היחידי להמשך חיי. כשאני בוהה בך בתשוקה, המוסתרת בידידות,
ובידיעה שכנראה לעולם לא תהיי שלי, הברק הכחול-ירוק הנשלח
מעינייך צורב את ליבי ומפורר אותו לטיפות של אושר, הנוזלות אל
מעיין של כאב... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.