העולם הוא במה, ואנחנו השחקנים. אלוהים הוא המחזאי, אך הוא גם
הכין את התפאורה ואחראי על התאורה. הוא גם זה שליהק את כולנו.
בתור המחזאי, אלוהים חשב על כל העלילה של העולם, מההתחלה ועד
הסוף, כתב תסריט באורך של נצח עמודים ודאג לכל הפרטים הקטנים.

כל ההפקה הזו, העולם, היא על חשבונו של אלוהים, שמימן בעצמו את
כל ההוצאות. לנו, בתור השחקנים, הובטח תשלום הוגן במיוחד, פלוס
אחוזים לאחר סוף ההצגה. אבל מה?! אנחנו לא ממלאים את חלקנו
בעסקה! אלוהים כתב לנו תסריט גאוני עם התחלה אמצע וסוף, מלא
בהפתעות, חידושים, מאבקים ומה לא... אבל עם סוף! והמערכה
השלישית הייתה אמורה כבר להתחיל לפני כמה מאות שנים!

הבעיה היא, כמו תמיד, טבע האדם! אנחנו קיבלנו את העבודה
בפרויקט הזה כי בחרו בנו. האמינו ביכולת שלנו לקיים הבטחה,
ולמלא את חלקנו בחוזה! אבל מה... בני האדם תפסו ראש גדול
והחליטו להוסיף שורות, לשנות את הטקסט. כל אדם רוצה מונולוג
מפואר משלו, וסצינה שלמה על המאבק האישי שלו. כולם נהיו
סופרסטארים, אילתרו מערכות שלמות ושכחו כבר את התפקיד האמיתי
שלהם.

כשכל כך הרבה אנשים מבזבזים את חייהם בלנסות להבין את המטרה של
כל העסק, ואת הייעוד שלהם, הם צריכים פשוט לחזור למקור (לא
בתשובה). אם כולנו פשוט נירגע, נדבר בשקט, לא נהפוך לפרימדונות
מאלתרות, אולי סופסוף "המערכה השלישית" תתגלה בפנינו. חשבתם על
זה פעם? אולי באמת יש משהו גדול יותר שמחכה לנו מעבר לאופק.
אולי הוא פשוט מחכה, שנתחיל להתנהג כמו בני אדם נורמליים,
ונפסיק להתנהג כמו בני אדם...