שוקי דגן / שדה כלניות |
אל מול ביתי פורח,
נשקף מחלוני.
ושם בתוך שדה הדם
ינום לו אהובי.
נסתר מעין-אדם
והוא אדום, אדום.
אדום כדם אהבתי.
פרח של אדם,
אביר חלומותיי.
בשדה כלניות נותר
גם בנדום הדי-הקרב.
אליי לא שב משם.
עתה ניצב מולי
לוחש את שמי,
ונעלם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|