נתת לי מרחב צר לעבור בו
ניסיתי, נתקלתי בקירות
ללכת, לא לפגוע,
לאט לאט, צולעת בשקט
ראש מאבן עם כתר זהב
לב שקפא קצת אחרי הסתיו
ושנינו ביחד שמיים וארץ
מנסים לנסות, ונופלים אל המוות
נתת לי קצת מרחב,
אמרת שאני אסתדר לבד, שאני כבר ילדה גדולה
הבטחת לתמוך בי, כשאתה כבר נפלת
קודח חור בתוך לב מפלדה
אז עם ראש מאבן, ועם כתר זהב
חיוך מזוייף ולב מאוהב
ברחתי ממך כשהיית למטה
שלא תראה איך אני לא מסוגלת להושיט לך יד
שבור, מאוהב
מישהי אחרת כבר תתפוס אותך, אני בטוחה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.