סיוון זית / שחר עולה |
זרם מים תכולים,
אוויר צחור
ויופי קסמי.
השחר עולה,
ילדה מקיצה,
וילון מסיטה,
ושנה רודפת שנה.
עמוק הוא הים,
רדודה יבשה,
ותמיד חוזרת,
שנתה הטרופה.
בשבילי הדרך,
הענפים שבורים,
ועל גגות הבתים,
עוד נמסים השלגים.
והדרך נמשכת,
עוד שנה שעוברת,
הרי אין האדם נועד
לשבת באותו המקום - לעד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|