הכל התחיל בגן עדן. שם נוצר אדם, ממנו נוצרה חווה, ושניהם היו
אנושיים נורא... היה בהם המון גאווה, המון אהבה, המון ציפיות,
המון אכזבות, המון רצונות והמון תשוקות. הרבה הרבה סערת
רגשות.
ובין היתר הייתה גם סקרנות, ואותו הדבר שגרם להם לרצות דווקא
את מה שאסור...
לכן כשאלוהים אמר "לא לאכול מפרי עץ הדעת", כל מה שהיה צריך זה
מעט שכנוע מהנחש הערמומי וחווה מיהרה לאכול את הפרי.
ושוב, נכנסה לתמונה הרגשת הבדידות והפחד. בכלל, חווה תרגיש
הרבה פחות אשמה אם יהיה שותף לפשעה...
אז חווה סיפרה לאדם, והוא כמובן התפתה ושניהם זללו המון.
תאווה.
אלוהים כעס והעניש את שניהם, עונש גדול... שישאר.
אז הכל התחיל בגן עדן, ואז נכנסו לתמונה: גאווה, אהבה, ציפיות,
אכזבות, רצונות, תשוקות, סקרנות, ערמומיות, בדידות, פחד,
תאווה, יאוש וקצת התערבות מאלוהים.
אנחנו עדיין חיים באותו המקום, אבל היום כבר קוראים לו גיהנום.