עינב נגאר / החושך עולה |
והירח מתכסה
העץ ערום כולו
וקר לו
אני מביט אל השמים
שם נופלות עלי טיפות של מים
אני מביט בראי,
בעצמי- העצוב
וליבי נפתח אלי-
אל אני הכאוב
הוא רוצה לשחרר אותי משם
אך אני איני נותן לו
למקום שכוח
על בטוח, בטוח.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|