במאמר זה אנסה לדון בשאלה, שגם אם תראה בתחילה סמנטית וכולה
נוגעת להגדרות ותו לא, הרי שמשמעותה האמיתית מרחיקה מעבר
לתחומי הבלשנות, ונוגעת למספר שאלות שהתקופה המודרנית מציבה
בפנינו, ובראשן, את תפיסת המדע כ"דת חדשה". אין בכוונתי במאמר
זה לנסות לשכנע את אלו אשר מסרבים לקבל את המדע ותוצאותיו, שכן
טובים ורבים ממני ניסוי, מנסים, ועוד רבים יכשלו. כל חפצי הוא
לנסות ולהביא הסבר לכישלונם.
בראש ובראשונה, יש מקום לדעתי להבהיר מספר מושגי יסוד,
שבלעדיהם עצם הדיון יהיה בלתי אפשרי. מושג "הקבלה" שאני מתכוון
לדון בו ולהגדיר אותו, אינו מתייחס ולו ברמז לאותו חלק במסורת
היהודית, אשר רחוק מרחק רב מן הדת היהודית, ואשר כמו "נכנס
לאופנה" בשנים האחרונות, עד כדי פתיחת "מרכזי לימוד קבלה",
הפצת "ספר הזוהר הקדוש בכל בית מעניק סגולות ושומר מפגעים",
והקמת "קייטנות קבלה לגיל הרך". הקבלה, לתפיסתי, היא לא יותר
מאשר עבודת אלילים, ואין לה קשר למונח שאני מנסה לבסס כאן.
שנית, עלי לבקש מקוראי שיסכימו עם מספר הנחות יסוד בסיסיות
שאני ארשה לעצמי לנקוט, בהן ההנחה שאנו מסוגלים לקבל תמונה
כלשהי של המציאות, באמצעים כאלו ואחרים, ושתמונה זו של המציאות
היא בעלת קיום עצמאי, כלומר, יש חשיבות לשאלה מהם החוקים
שלפיהם המציאות מתנהלת. לאלו מבין הקוראים שאינם מוכנים לקבל
הנחות אלה, אני ממליץ בחום על מאמרי " על הבעייתיות הקיומית של
האדם הספקן".
עתה, משסיכמנו על בסיס אחיד, אנסה להגדיר את מושג הקבלה. כאשר
אנו מעלים טענה כלשהי, שעשויה להיות נכונה או לא נכונה, לטעמי,
ישנן שתי אפשריות לטיפול בה. הראשונה היא לקבל את הטענה, או לא
לקבל אותה בהתאמה, והשנייה היא להאמין בטענה, או לא להאמין בה,
בהתאמה.
ההבדל בין שתי הגישות טמון למעשה בשאלה מה יגרום לנו לדחות את
הטענה. מרגע שקיבלנו טענה מסוימת, הרי שכל הוכחה בסדר הגודל
שגרם לנו לקבל את הטענה, יגרום לנו להפסיק לקבל אותה. טענה
שהאמנו בה, אין משמעות לסדר הגודל של ההוכחה שתובע לפנינו, שכן
האמונה אינה תלויה, וניתן אף לומר, אינה קשורה למציאות.
אנסה להסביר את הדברים שהבאתי זה עתה. נניח ומועלית לפנינו
טענה כי השמיים הינם בצבע סגול זרחני. אנו יוצאים החוצה, ואכן,
השמיים מתהדרים בצבע סגול זרחני. עתה עומדות בפנינו שתי
אפשרות, הראשונה, לשלול את הטענה בשאת נפש, מכיוון שאנו יודעים
כי השמיים הינם בצבע כחול, ולא בצבע סגול זרחני. זוהי דרכה של
האמונה, לשלול את אפשרות אי נכונותה של טענה, ללא קשר למציאות
ולתנאים שהיא מציבה בפנינו. ואם תשאלו, "ומהי דרכה של הקבלה?"
הרי שכאן אנו נכנסים לעניין הבעייתי בהגדרת "הוכחה בסדר גודל".
אדם שקיבל את הטענה כי השמיים כחולים משום שבמשך כל חייו ראה
את השמיים כחולים, יהיה אנוס לקבל את הטענה, כי אכן, צבע
השמיים הוא סגול זרחני, מכיוון שההוכחה שהובאה לו תואמת את
ההוכחה שהובאה לו מלכתחילה. לעומתה, אדם שקיבל את הטענה כי
השמיים כחולים בשל השתברות קרני האור באטמוספרה, ידרוש הסבר
סיסטמתי באותה מידה, המאפשר לו לבדוק את הטענה בקני מידה
מדעיים, כלומר חזרות, אחידות, ואי תלות במבצע (לגבי מושגים אלו
אפרט בהמשך). ויש שיטענו: "כלום הוא אינו רואה את הברור מאליו,
כי השמיים הם בצבע סגול זרחני", אענה ואומר כי רבות מהתגליות
הגדולות התגלו בזכות אנשים שלא ראו את הברור מאילו, כמו שהשמש
מסתובבת סביב כדור הארץ, שהחיים נוצרים יש מאין, ושלעולם לא
יהיה ניתן לנסוע במהירות העולה על 25 קמ"ש, שכן הנוסעים יחנקו
ממחסור באוויר.
יתכן כי הדוגמא הנזכרת לעיל פשטנית מדי, אולם אני מאמין כי היא
מעבירה בצורה ברורה את ההבדל בין אמונה לקבלה, ואת חשיבות
הבחנה זו, לאו דווקא לאלו המאמינים, אלא לאלו אשר מעצם הגדרתם
העצמית נוטים לספקנות.
על מנת להבהיר משפט זה, ניקח לדוגמא את מקורבנו, מר פלוני, אדם
המגדיר עצמו אתיאיסט, לאלו מקוראי שאינם מקורבים לאתיאיסט, אני
נותן את הרשות לשאול את מקורבי, ולו רק לצורך הדגמה זו. מר
פלוני, במידה וישאל, יודה כי הוא אתיאיסט, ו"אינו מאמין בקיומו
של האלוהים". כאן למעשה מתבטאת הבעיה של מר פלוני. מהצהרתו
נובע כי גם במידה והאלוהים יתגלה אל כלל העולם מתוך ענן,
בדמותו של איש זקן, בעל זקן ארוך, היושב על כס מלכות ומוקף
במלאכים המהללים את תהילתו, ויודיע כלל עם ודעה כי הוא האל
הכול יכול, מר פלוני עודנו ימשיך לטעון כי האלוהים איננו קיים.
מר פלוני העמיד עצמו במצב בלתי אפשרי, משום שהגדיר את  עצמו
בצורה לא נכונה. הגדרתו כמאמין באי קיומו של אלוהים שומטת ממנו
כל בסיס עובדתי לטענה זו, ומעמידה אותו למול המאמינים באלוהים
בדו שיח של חירשים, שכן איש מהם לא ייתן למציאות להפריע לו,
וכך למעשה מר פלוני אינו שונה בדבר מן המאמין הפשוט.
מה אם כן יכול מר פלוני לעשות, על מנת למנוע מעצמו מצב כזה?
התשובה הפשוטה תהייה לשנות את הגדרתו מאדם ש"אינו מאמין בקיומו
של האלוהים", לאדם ש"אינו מקבל את קיומו של האלוהים", כלומר,
שהטענות וההוכחות שהובאו בפניו אינם מספיקות ל מנת להוכיח את
קיומו של האלוהים. לאחר ההתגלות של מר פלוני, יהיה עליו לשקול
האם הוכחה חדשה זו מספיקה לו, והוא עתה "מקבל את קיומו של
האלוהים", או שהוא דורש הוכחה חזקה מזו, והוא ממשיך "שלא לקבל
את קיומו של האלוהים", עד שתובאנה לפניו הוכחות נוספות. ואם
הקורא יטען, האם קיימות די הוכחות כדי לשכנע, הרי שנדרשות אף
ורק הוכחות באותו משקל שהביאו לדחייה הראשונית של הטענה, ותו
לא.
וכיצד נוכל לשפוט הוכחות אלו? כאן נכנסים לידי שימוש אותם כלים
מדעיים שהזכרתי קודם, ובראשם החזרות. מושג החזרות מציין כי
במידה ונבצע ניסוי מספר רב של פעמים, נקבל בהתפלגות סטטיסטית
סבירה את אותה תוצאה, כלומר, אין די בניסוי יחיד כדי לבסס
הוכחה, והוכחה לא תתקבל כקבילה אם בניסויים רבים אנו מקבלים
תוצאה הפוכה מן התוצאה המצופה, בלי שנוכל להסביר זאת במידה
שתאפשר לנו לבצע את הניסוי, בלי לקבל את התוצאה ההפוכה, כלי זה
הוא האחידות.
הכלי האחרון שהזכרתי הוא אי התלות במבצע הניסוי. כלומר, לא
נקבל הוכחה שמתקבלת מניסוי שרק אדם אחד מסוגל לבצע, ואיש אינו
מסוגל לשחזר, במידה ואיננו המבצע המקורי.
במידה ותנאים אלו נראים ברורים מאליהם, הרי שזה משום שהם
מקובעים עמוקות ברעיון המדע המערבי, אולם יחד עם זאת, ישנם
אנשים המתעלמים מתנאים אלו, ועדיין טוענים שההוכחות שלהם
ממשיות ומספיקות לקבלת טענה, לנושא זה אתייחס בהמשך.
כל המעוניין בכך יכול להוסיף תנאים נוספים להגדרת הוכחה קבילה,
כמו התנאי שההוכחה תתמוך בטענה הספציפית, ורק בה, שההוכחה
תשלול את נכונותה של כל טענה אחרת,וכיוצא בכך, אולם אל לאף אדם
להשמיט את התנאים שהזכרתי, ולקבל הוכחה קבילה.
בנקודה זו עלי להדגיש נקודה שיתכן ועלתה בקוראים במהלך הקריאה.
אין כוונתי לשכנע איש להפסיק להאמין באלוהים, או בחייזרים, או
בתכונות הרפואיות של תמיסות מדוללות. למעשה, לא לקהל הזה מכוון
המאמר, אלא לקהל המנוגד. לכל אלו המחשיבים עצמם רציונאליים,
ובראש ובראשונה, לאנשי המדע.
המדע נתון היום באחד מהקשיים המשמעותיים ביותר מאז תקופת
פריחתו, במאות ה18 וה19, ואולי בגללם. כיום המדע נתפס על ידי
חלק הולך וגדל בציבור כלא יותר מ"דת חדשה", שכל השוני בינה
לבין הדת הישנה הוא שאם הדת הישנה דרשה ממך להאמין באלוהים,
בגן העדן, ובקשר שבין שכר לגמול, הרי שהמדע דורש ממך להאמין
באלקטרונים, בחומצות גרעין ובחורים שחורים. דבר זה גורם
לפריחתם של "מדע דתי" לצד המדע, וזאת במקומות שהוא לא הכחיד את
המדע לחלוטין, ולפריחתה של "תיאורית הבורא" להחלפת תיאוריות
האבולוציה של דארווין.
הדבר נובע ממספר גורמים, ואחד החשובים בהם, אם לא החשוב הוא
עמעום שיטת קבלת והפרכת התיאוריות במדע. תיאוריה אמורה להתקבל
כאשר יש די הוכחות לקיומה, ואמורה להיות מופרכת כאשר ישנה
הוכחה לאי נכונותה. לצערנו הרב, לא תמיד הדבר הוא כך, ולממסד
המדעי נטייה מסוימת להחזיק במודלים ישנים ובתיאוריות ישנות,
למרות קיומם של הוכחות הסותרות מודלים אלו. הדבר עשוי היה
להיות מובן, שכן גם אנשי מדע הם בני אדם, אלמלא הנזק העצום
שהדבר גורם לדימוי המדע, ולהשתרשות רעיון ה"אמונה בתיאוריה"
במקום "קבלת התיאוריה", על כל המשתמע מכך.
גורם שני, שלא נופל בחשיבותו, הוא העובדה כי הציבור הרחב לרוב
אינו מודע להוכחות לטענות, ובכך הוא מקבל טענות אלו כ"תורה
מסיני", ובכך מסייע להשוואת מעמד המדע והדת. גורם זה יוכל
להתמעט על ידי חינוך מדעי נרחב יותר, שיעניק לציבור כלים
לבחינת הוכחות, ולו באופן רופף, ולקיומו של "מדע פופולארי"
נגיש  לכל אדם בעל השכלה מדעית זו, שיוכל להבהיר לו את
ההוכחות. "מדע פופולארי" איננה מילה גסה, ואין אנשי המדע
יכולים להתייחס אל הציבור הרחב כאל שוטים, שאין טעם לנסות
להסביר להם את עקרונות התיאוריות המקובלות כיום. התייחסות כזאת
תוביל להתנתקות אנשים מן המדע, ולמעבר לדת, שכן הדת מציעה
תמונת מצב נעימה הרבה יותר של המציאות, שלמה הרבה יותר, והמדע
איבד את היתרון היחיד שהיה לו על הדת, הקישור שלו למציאות. אנו
חוזים בתופעה זו כבר היום, ואין שום סיבה הנראית לעין שהתופעה
תקטן, ללא טיפול נכון.

לסיום הדיון, אנסה להציג סכנה נוספת האורבת למדע, והיא
הפסוודו-מדע. איעזר לצורך כך בנושא "הרפואה האלטרנטיבית".
במבט ראשוני, הרפואה מציבה לפנינו בעיה ממשית בהגדרתה כמדע,
שכן הכלים שהגדרנו בחיוניים אינם מתקיימים בה תמיד. תרופה
מסוימת עשויה להשפיע או לא להשפיע על אותם תנאים, ולשאלה מיהו
הרופא המטפל חשיבות מרכזית בתהליך הריפוי. כאן, לכאורה נפגמים
עקרון האחידות ואי התלות במבצע הניסוי. אולם, בדיקה מעמיקה
יותר תחשוף את העובדה שנוסף ברפואה גורם נוסף, אשר נעדר מן
המדעיים המדויקים. הרפואה עוסקת בבני אדם. אין אדם דומה
למשנהו, ולכן השפעתה של אותה תרופה על שני אנשים החולים באותה
מחלה עשוי להיות שונה, ורופא חביב ומתחשב לבטח יזרז את תהליך
הריפוי יותר מרופא הרואה במטופליו גושי בשר רוטטים בעלי
ארנקים. אם כך, הקורא עשוי לשאול, מה מעניק לך את הזכות לכנות
את הרפואה מדע. התשובה טמונה למעשה, בהגדרת הכלים שבהם אנו
משתמשים. האחידות דורשת מאיתנו תוצאות אחידות, או הסבר סביר
שיאפשר לנו לקבל תוצאות אחידות בתנאים שונים. מרגע שתרופה
מסוימת מגלה אי אחידות, הרי שנוספו גורמים נוספים, ומדע הרפואה
שואף לבודד אותם, להבין אותם ולטפל בהם. השפעתו של הרופא המטפל
על הפציינט גם היא עשויה להבחן בכלים מדעיים, ותחום חדש ומרתק
ברפואה חוקר את הקשר שבין מצבו הרוחני של חולה למצבו
הפיזיולוגי, בכלים המדעיים שהזכרנו קודם לכן.
הרפואה האלטרנטיבית, למרות שהיא מתהדרת באצטלה של מדע, הרי
שהיא לא עונה על התנאים הבסיסים שהגדרנו. לרוב ה"תרופות
האלטרנטיביות" אחוזי הצלחה הנמוכים מ 50%, עובדה שבכל בדיקה
מדעית הייתה גורמת לשלילה מוחלטת שלהן ככלי טיפול, ובנוסף לכך,
ה"מטפל האלטרנטיבי" מצהיר בפה מלא שלו היכולת לרפא, ושגם אם
אדם אחר יבצע את אותו התהליך, הרי שהוא לבטח יכשל. בכך אנו
רואים כי הרפואה האלטרנטיבית בכללותה אינה עונה על התנאים
שהגדרנו כבסיס הנדרש למדע, ובתור שכזו, אין מקום לקבל את
ה"רפואה האלטרנטיבית", אלא רק להאמין בה או לא להאמין בה.
השוואת מעמדם של הרפואה ושל "הרפואה האלטרנטיבית" בשל אי הבנה
נכונה של ההבדל בין הקבלה לאמונה גורמת לפיחות נוסף בערכו של
המדע, ולהתחזקותן של מגמות א-מדעיות, ואף אנטי מדעיות.

רק הבנה נכונה של מונחי הקבלה והאמונה, והחלה מלאה של מושג
הקבלה על תיאוריות מדעיות תאפשר את התבדלות המדע מהדת, שהיא
הכרחית להמשך קיומו. כמו כן, החלת מושג הקבלה בתחומי חיים
שונים תאפשר רענון של מערכת האמונות והדעות האישית, ובחינה
מחודשת של היסודות עליהם מושתת מערכת הערכים של האדם.