עורי אחותי השמש כבר נשקה אל פסגות ההרים באדום והלילה אנו
עדיין זקוקות לקורבן לטכס ליל השטן , אמרה להבה כשהיא מטלטלת
את המכשפה השניה שגרה עימה במיכל הבודד בקרחת היער.
רוח פקחה את עיניה בבת אחת כאילו ננעצה סכין בגבה ללא כל אזהרה
מוקדמת.
היא התיישבה על מיטתה בחדר השינה שהייתה גדולה דיה לשלושה
אנשים .
מצעי משי שחור עטפו את המזרן בהקו לאור השקיעה שנשקפה מהחלון
הפתוח שהשקיף אל פאתו המערבית של היער .
רוח נעמדה עטויה בלבד בכותונת תחרה עדינה ודקיקה וניגשה אל
החלון.
האור הקלוש של גסיסת יום נח ברכות על הצמרות הירוקות אשר חברו
לים אין סופי וירוק ועל גופה הדקיק והחטוב של רוח שניראה
בבירור מבין כפלי הכותונת הדקה שהייתה כמעט שקופה גם ככה כאשר
בריזת הערב הקרירה מרקידה את שולי הכותונת בואלס איטי ומלטף.

למראה הייתה רוח בשנות העשרים המוקדמות שלה אך למעשה הייתה
עתיקה כמו היער עצמו. להבה פנתה איליה בדיבור מהיר בעל טון
הקול המתוק שהיה כל כך אופייני לה, מהרי איספי שערך לבשי את
בגדי הצייד וצאי עם התגלות הירח, אני אשאר כאן להכין את הנחוץ
לטכס ולכישוף. מיד כשסיימה להבה את המשפט ניגשה ללא כל מילה
רוח אל ארון העץ הענק שהיה עשוי מאורן עתיק ומקובע אל הקיר ה
דרומי . פתחה דלת וכמה מגירות נטלה לעצמה אפודת צמר שחור
שנראתה כאילו ונסרגה מעשן ארובות ומכנסיים שחורים אשר תאמו
בדיוק את גיזרתה השברירית, מתחת למיטה הוציאה זוג מגפיים כבדים
אשר למראה נראו מגושמים ועל רגליה הצחורות והעדינות של רוח
נראו כמו חילול הקודש וכלא שייכים.

במשיכת יד אחת העיפה מעליה את הכותונת הדקיקה אשר צנחה באיטיות
אל מצעי המשי עד אשר נשקה להם ברכות ונשארה ניצבת ערומה אל מול
להבה שהחלה מתקרבת אליה ולבסוף הניחה את ידה הקרה הלבנה
והמנומשת קמעה על מותניה המעוגלים של רוח, לאחר מבט קצר ועמוק
אל תוך עיניה של רוח לחשה ברכות היזהרי אהובתי ונשקה קלות על
שפתיה של רוח הסתובבה ועזבה במהירות את החדר ופנתה לעיסוקיה
המרובים.

במהירות התלבשה רוח בבגדים והעיפה מבט חטוף שוב אל החלון הפעם
כבר נח צל שחור וכבד על היער וקולות הלילה החלו נולדים.
במהירות יצאה את הדלת הפתוחה ופנתה אל המדרגות המסתלסלות מחדרה
בראש המיגדל חולפת כצל שחור על פני שלושת הקומות העליונות
משאירה רק שובל של עצמה. לאחר שלושת הקומות החלו להסתלסל
המדרגות בצמוד לדפנות הפנימיות של המגדל העגול. חולפת במהרה על
פני אבנים אפורות וקרות שידעו כבר דורות ועידנים נושאות אחת את
נטל אחותה מאז אותם ימים שאפילו בעתיק בספרים כבר לא נימצא
עבורם איזכור. בסופם של המדרגות ניצבה דלת עץ עבה בגובהו של
ענק ועוביו של עץ אלון בוגרת אולם נפתחה לנגיעתה הקלה של רוח
כאלו והייתה לא יותר מוילון קל ונסגרה מעצמה מותירה מאחוריה את
רוח בתוך הלילה השחור והקפוא שעטף את היער .

רוח פצתה את פיה קול לא נישמע למספר שניות ולפתע צעקה דקה
מקפיאת דם מחרישת אוזניים וחותכת את הלילה עלתה מגרונה ונשמעה
בכל פינותיו החשוכות של היער, מספר שניות לאחר מכן נדלקו זוג
עיניים אדומות בשיחים אשר ניצבו מספר צעדים אל מול פניה של
רוח.