היום פגשתי את אורן, החבר הכי טוב שלי. הוא בדיוק חזר מאיזה
טיול בדרום אמריקה ולא ראיתי אותו בערך שישה חודשים. ישר כשהוא
חזר, ברגע הראשון שהסתכלתי עליו ראיתי משהו שונה. הפנים שלו
נראו שונות, לא כמו אורן שהכרתי לפני שהוא נסע. היה לו מין
זוהר כזה, ניצוץ בעיניים, מבט של חיים, מבט של אושר. התאוריה
שלי היא שאת המבט המסוים הזה רואים רק בסיטואציות מסוימות
מאוד. אז האפשרות הראשונה היא שאורן זיין כמו מטורך כל לילה
מישהי אחרת, מה שלא נראה לי כל כך הגיוני כי אורן לא בדיוק
מהטיפוסים האלה שמזיינים והולכים הביתה. והאפשרות השנייה היא
שהוא מאוהב... " מה אחי?" הבאתי לו חיבוק ונשיקה."מה שלומך?"
"מצוין" הוא ענה לי "לא יכול להיות יותר טוב."זיינת?" שאלתי
אותו, "התאהבתי אחי, התאהבתי". ידעתי, זה לא יכול היה להיות
משהו אחר. באותו יום שחזרתי הביתה סידרתי באלבום שלי כמה
תמונות שאורן הביא לי מהטיול. שדפדפתי באלבום פתאום צצו לי כל
התמונות שלי ושל דנה, שעד היום לא ממש התעמקתי בהם כל כך, תמיד
עברתי עליהם ברפרוף. היום הסתכלתי קצת יותר, בחנתי כל תמונה
מקרוב. ואז הסתכלתי על הפנים שלי, על המבט. וראיתי בי את אותו
מבט שראיתי היום מרוח על כל הפנים של אורן. מבט של אושר, של
אהבה. אין מה לעשות כשאתה מאוהב רואים את זה עלייך ישר, אין
איך להתחמק מזה. אז אני מדפדף קצת קדימה, לתמונות מהזמן
האחרון, לתמונות אחרי שאני ודנה נפרדנו ואני שם לב שהמבט הזה
פשוט נעלם. האושר הטהור הזה, הניצוץ בעיניים, נעלם.המבט הזה
הלך איתה, עם דנה שלי.
אז עכשיו אני צריך להחזיר אותה. או אולי רק אותו...?