[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דנה בר
/
מאושר מי שמאוהב

היום פגשתי את אורן, החבר הכי טוב שלי. הוא בדיוק חזר מאיזה
טיול בדרום אמריקה ולא ראיתי אותו בערך שישה חודשים. ישר כשהוא
חזר, ברגע הראשון שהסתכלתי עליו ראיתי משהו שונה. הפנים שלו
נראו שונות, לא כמו אורן שהכרתי לפני שהוא נסע. היה לו מין
זוהר כזה, ניצוץ בעיניים, מבט של חיים, מבט של אושר. התאוריה
שלי היא שאת המבט המסוים הזה רואים רק בסיטואציות מסוימות
מאוד. אז האפשרות הראשונה היא שאורן זיין כמו מטורך כל לילה
מישהי אחרת, מה שלא נראה לי כל כך הגיוני כי אורן לא בדיוק
מהטיפוסים האלה שמזיינים והולכים הביתה. והאפשרות השנייה היא
שהוא מאוהב... " מה אחי?" הבאתי לו חיבוק ונשיקה."מה שלומך?"
"מצוין" הוא ענה לי "לא יכול להיות יותר טוב."זיינת?" שאלתי
אותו, "התאהבתי אחי, התאהבתי". ידעתי, זה לא יכול היה להיות
משהו אחר. באותו יום שחזרתי הביתה סידרתי באלבום שלי כמה
תמונות שאורן הביא לי מהטיול. שדפדפתי באלבום פתאום צצו לי כל
התמונות שלי ושל דנה, שעד היום לא ממש התעמקתי בהם כל כך, תמיד
עברתי עליהם ברפרוף. היום הסתכלתי קצת יותר, בחנתי כל תמונה
מקרוב. ואז הסתכלתי על הפנים שלי, על המבט. וראיתי בי את אותו
מבט שראיתי היום מרוח על כל הפנים של אורן. מבט של אושר, של
אהבה. אין מה לעשות כשאתה מאוהב רואים את זה עלייך ישר, אין
איך להתחמק מזה. אז אני מדפדף קצת קדימה, לתמונות מהזמן
האחרון, לתמונות אחרי שאני ודנה נפרדנו ואני שם לב שהמבט הזה
פשוט נעלם. האושר הטהור הזה, הניצוץ בעיניים, נעלם.המבט הזה
הלך איתה, עם דנה שלי.
אז עכשיו אני צריך להחזיר אותה. או אולי רק אותו...?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בונא לא כתבתי
סלוגן כבר חודש
יותקנו פונטים
עבריים
בקופי-שופס
באמסטרדם




יגאל עמיר, אסיר
נמלט, ואיש בודד
עם דמיון מפותח
מאוד


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/1/04 23:18
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דנה בר

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה