חום המדבר בעונה זו של תחילת החורף, קל. משבי רוח קלים נושאים
איתם קרירות שיש בה מתיקות, שילוב מרענן של שמש וקרירות הבוקר
יוצרים תחושת ערות ונמרצות אל מול מרחב המרמז מלמד על אין
סופיות. כמעט לפגוש באין סוף, קרוב כל כך האין סוף כמעט אפשר
לגעת בו בידיים, לחבק אותו חיבוק שיוצר אחדות בלתי נתפשת. קרוב
ואם זאת לא מושג עדין. חמקמקה התחושה של להרגיש באמת את הדבר.
מצטחק לי עם עצמי, בעת שדימוי שלי, המנסה לתפוס דג הנראה בברור
במים, עובר ממש מתחת לידי, נוגע בו עם שתי ידיים והוא כבר לא
שם, מתפוגג לו עם הרוח . כך ואחרת, תחושת האין סוף נוגעת בי
ונעלמת עם אויר הבוקר המלטף.

מלוא העין הרים מעוררי כבוד מלאים צורות וגוונים, מסולעים להם,
דוממים. חרושים שבילים צרים, העולים בהם ומתמזגים, מתערבבים
אחד בתוך השני בשתי וערב המאבד את ההתחלה ואת הסוף.
כל דרך מספרת סיפור הנחרש שוב ושוב בפסיעות ההולכים בו, מזכירם
את דרכם הם בנתיב החיים שהולכים בו כך מבלי משים יום, יום.
שעה, שעה. חיים שלמים הולכים באותם השבילים, הדרכים. אין לסטות
לימין ולשמאל, רק בנתיב המוכר הבטוח, כך הולך וכך הלכתי. מדי
זמן מעז לצאת מעט מהדרך הראשית, לעלות בצדו הלא מוכר של ההר
ומיד חוזר בחזרה מחמת הפחד ללכת לאיבוד. מאחורי הכביש ולפני
המדבר נפרש. הולך בתוכו חבוש בכפייה לראשי להגן עליו מהשמש
שאומנם רכה בשעה זו. רק רחש פסיעות רגלי הנעולות מעלות רשרוש,
חריקת אבנים הנסוגות למדרך רגלי ונשימתי השקטה נשמעים בתוך
השקט מלא ההוד שסביבי.מדי פעם עוצר, עומד במקומי, ומקשיב לדממה
המקיפה אותי ואז רק דופק לבי מהדהד לו נשמע. נשכב על ההאדמה
וחש איך ההולם שבי משלח את עצמו החוצה לתוכה, נשימתי שקטה כמעט
חוברת לה עם פעימת ההאדמה שתחתי, עוד רגע והם פועמים יחד
רוטטים להם במקצב אחד. זמן ארוך שכבתי שם מקשיב לשנים שהופכים
לאחד.

קם לי מההאדמה שחרשה בי את מגעה שמה בי את סימנה כמו סימנה של
אישה אוהבת שבסערת הרגע אבדה בתוך הדבר. מתמתח לי בחושניות אל
הריח העולה באפי לטעם הממלא את פי מתוכה, שולח ידים גבוה לראשי
ההרים נוגע לא נוגע בהם וחג לי לאט על מקומי. רגל שמאל נטעה
באדמה ידיי נפרשות אט, אט לצדי הגוף ורגל ימיני יוצרת את
מחוגי. עניי פקוחות וההרים מתחילים לחוג סביבי. בתחילה מחוגם
ברור, בהיר, רחוקים ממני כמו ילדים הסובבים להם סביב משוגע
הכפר ולי לא איכפת להיות המשוגע שנותן להרים לחוג כך סביבו.
מחוג שהולך ומתעצם קרב והולך בכל סיבוב אוסף אותי לתוכו בשאיפה
מלאה ארוכה שלא נפסקת עד שהם נמזגים לתוכי ואו אני לתוכם.
ההר בא אלי.